בן דוד של אמא שלי נפטר, איש שאהבתי, שהיה כמו דוד שלי כשהייתי ילדה – הדודים האמיתיים היו רחוקים, בדרום אפריקה, אבל היו לאמא שלי בני דודים שגרו בארץ ותיפקדו כדודים שלי.
בביקור האחרון שלי בארץ לא ראיתי אותו כי הוא בדיוק עבר ניתוח ולא היה לו כוח לאורחים. ועכשיו – זהו, איננו, קיבלתי אימייל ואיכשהו אני צריכה לעכל את אובדן האיש הזה, וקשה לעשות זאת לבד. זה אחד הקשיים שבחיים בחו"ל, רחוק מהבית, שאני לא יכולה להיות שם בהלוויות. זה לא שאני אוהבת הלוויות חלילה, אבל יש ערך תיראפי בלהיות יחד באותו מקום ולחוות יחד את הצער והאבל. אבל אי אפשר לקפוץ על מטוס כל פעם שקרוב משפחה נפטר.
מירב מקלפת תפוזים 