כשאנחנו שומעים בחדשות על איזה פשע מחריד במיוחד, למשל הורה שהתעלל בשיטתיות בילדיו לאורך שנים, רוצח סידרתי שמבתר את גופות קרבנותיו, מישהו שאונס ילדות קטנות – כל מיני דברים כאלה מעוררים בנו תגובות בסגנון:
זה מפלצת, זה לא בן אדם.
כי קשה לנו לחיות עם העובדה שבני אדם מסוגלים לעשות מעשים רעים כאלה.
אנחנו, שחיים בעולם של היום, נאלצים לחיות עם עובדה שרק לפני כמה דורות אנשים לא היו מעלים בדעתם – אנחנו נאלצים לחיות עם העובדה שבני אדם (כן, בני אדם, לא מפלצות) היו מסוגלים לבצע את הדבר המחריד שאנחנו קוראים לו השואה. שבני אדם היו מסוגלים לעסוק ברצח עם שיטתי ברמה שהיא מעבר לכל דמיון, ברמה שאפילו שאנחנו יודעים מה קרה, עדיין לא ניתן לעכל.
אבל זה שבני אדם מסוגלים לעשות מעשים רעים, זה לא חדש. כבר בדור השני של האנושות אנחנו מוצאים קנאה, שנאת אחים, רצח, ונסיון להתחמק מעונש (מי, אני? אמר קין. אין לי מושג על מה אתה מדבר.)
ואם אנחנו מסתכלים בראי, בוחנים את עצמנו, האם אין בנו רוע? אוקיי, אני חושבת שסביר להניח שרוב קוראיי לא רצחו אדם, אבל לקנא ולשנוא אנחנו לא יודעים? ולהרגיש זעם כזה על מישהו שבא לך, אפילו לרגע קט, להרוג אותו? או שלפחות בא לך להכאיב לו, לגרום לו אי נוחות, לומר לו משהו פוגע?
התנ"ך אומר שיצר לב האדם רע מנעוריו. רוב הזמן אנחנו מתאפקים, שולטים ביצר הזה. אבל בואו נהיה כנים: היצר הזה קיים.
הרבה יותר נוח לחשוב שאנשים שעושים מעשים איומים במיוחד הם שונים מאתנו, הם לא בני אדם. אבל האמת היא שזה רק עניין של הבדלים בדרגה, ברמת שליטה עצמית, בנסיבות. כמו בסיפור על האיש שפנה לאשה ושאל אותה אם היא מוכנה לשכב אתו תמורת מיליון דולר, ואח"כ כששאל אם תסכים עבור עשרה דולר היא התרעמה ואמרה: מה אתה חושב שאני, זונה? גברת, הוא ענה, את זה שאת זונה כבר הוכחנו, עכשיו אנחנו רק דנים במחיר.
הרוע הוא משהו שקיים בלב האדם מאז ומתמיד. "מנעוריו" – לא רק במובן שכל אחד ואחד מאתנו נולד עם היצר הזה, והוריו צריכים לחנך אותו לשלוט ביצר; אלא גם במובן של האנושות כולה, שמנעוריה יש לה את היצר הזה – יצר שאנחנו רואים בפעולה כבר בדור השני של האנושות. או, אם ננסח זאת אחרת: בדור הראשון של בני האדם.
כי מה פירוש בן אדם? אדם הראשון לא היה בן אדם, הוא לא נולד אלא נברא. וכתוב שהוא נברא בצלם אלוהים, ושאלוהים הסתכל על כל מה שברא – כולל האדם – וראה שזה טוב מאד.
בצלם אלוהים זה אומר, בין השאר, שאדם נברא עם היכולת לעשות טוב. אבל זה גם כולל את היכולת לחשוב ולהחליט החלטות, ואנחנו יודעים על ההחלטה של אדם וחווה: להקשיב לנחש, להטיל ספק בטובו המוחלט של אלוהים – עפ"י הנחש, אלוהים שיקר להם בעניין הסיבה למה אסור להם לאכול מפרי העץ ההוא. והם בחרו להאמין שאלוהים שקרן!!! ושאלוהים לא רוצה בטובתם! ומכאן הצעד הבא היה לאכול מפרי העץ שאלוהים אמר להם לא לאכול ממנו.
קין, הדור הבא, הוא הראשון שאפשר לומר עליו שהיה בן אדם. קין ירש מהוריו את הנטייה לחטוא, את יצר הרע.
כשאנחנו נותנים ליצר הרע להכתיב את התנהגותנו, אנחנו מתנהגים כמו בני אדם.
כשאנחנו בוחרים ללכת בניגוד לתכתיבי יצר הרע, כשאנחנו בוחרים לשלוט ביצר הזה, להימנע מרוע ולעשות טוב, אנחנו מתנהגים כמו יצורים שנבראו בצלם אלוהים.
בכל אחד מאתנו קיימים שני הצדדים האלה, ולכל אחד מאתנו יש אחריות לעשות ככל יכולתנו לשלוט ביצר הרע. שוב ושוב, בכל מצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו, יש לנו ברירה: להתנהג כמו בן אדם או כמו מי שנברא בצלם אלוהים. זה כאילו יש לנו שתי משפחות – כמו מישהו שגדל במשפחה מאמצת – ועלינו לבחור: לאיזה הורה אנחנו רוצים להידמות? להורה הביולוגי שלנו, שממנו ירשנו את הנטייה לחטוא? או לאבינו שבשמיים, בורא העולם, שממנו קיבלנו את היכולת לעשות טוב, וממנו, אם נבקש, נוכל לקבל את היכולת לשלוט ביצר הרע?
כן, אלוהים יודע שיצר לב האדם רע מנעוריו, ושקשה לנו להיאבק ביצר הזה. והוא אוהב אותנו בכל זאת. לכן הוא שלח את ישוע המשיח למות כדי לשלם על חטאינו, ולכל המאמין בו הוא נותן חיים חדשים ואת רוח ה' כדי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר.
רוצים לדעת עוד? http://www.medabrim.org.il
מירב מקלפת תפוזים 