כצברית גדלתי עם השיר על ימה וקדמה, צפונה ונגבה, ועם הידיעה הברורה שהים הוא במערב. ומה רומנטי יותר מאשר שקיעה בים?
אבל כאן השמש לא שוקעת בים, לפחות לא כאן בדרום אנגליה, ועם כל השנים זה עדיין מוזר לי. (את התמונה הזאת צילמתי כשאני מביטה דרומה, ולכן השקיעה מבצבצת מצד ימין.)
נו טוב, הרבה דברים מוזרים לי אצל הבריטים… מוזר לי שהחוף שלהם מכוסה באבנים. (לא כולם, יש חופים עם חול, אבל די הרבה מכוסים באבנים.)
והרג אותי מצחוק בפעם הראשונה שראיתי דוכן תה על החוף… אבל האמת היא שזה הגיוני בהתחשב במזג האויר כאן…
בכלל כל החוויה של חוף ים כאן היא שונה לגמרי ממה שהייתי רגילה מהארץ. בארץ ללכת לים זה אומר: שמש חמה, חול, שיזוף, גלידה, כניסה למים לשחות/לשכשך וכו'. אה, וכשהיינו ילדים אז גם בנינו ארמונות. כאן ללכת לים יכול אמנם לכלול דברים נורמליים כמו שחיה/שיזוף/גלידה (תלוי במזג האויר, שהוא בלתי צפוי לחלוטין) אבל יש גם כל מיני משחקים לילדים, מכונות משחק מכל מיני סוגים שונים ומשונים, וגם חנויות שמוכרות דברי מתיקה שכוללים את הממתק המוזר שהם קוראים לו rock (מילולית: סלע) שבא בצורת מקל קשה כמו סלע והטעם אומר: כימיקלים, כימיקלים, צבעי מאכל בשפע! וגם כמובן תה, ואיך אפשר בלי פיש'נ'צ'יפס (fish'n'chips) – המאכל הלאומי של בריטניה: דג מטוגן בבלילה, מוגש עם צ'יפס, ובאופן מסורתי כל העסק מוטבע בחומץ. (תודה לאל, כן נהוג לשאול את הקונה לפני שמטביעים את האוכל בחומץ, כך שהצלחתי לאכול פיש'נ'צ'יפס כאן בלי למות מזה.)
(איך זה שאני מתחילה מלדבר על שקיעה ומגיעה בסוף לאוכל?…)
מירב מקלפת תפוזים 