קניתי היום סנדויץ' שהעלה בי זכרונות עם חיוך.
זכרונות מהימים שבהם עבדתי בלונדון והיה מקום שבו קניתי לפעמים סנדויץ' רוסט ביף לצהריים. עכשיו, האנגלים יש להם קטע כזה של מה הולך עם מה, אצלם רוסט ביף הולך עם חזרת ואי אפשר בלי, כפי שטלה תמיד הולך אצלם עם רוטב מנטה. ככה זה וזהו. אבל בסדר, אני לא מתלוננת, רוסט ביף עם חזרת זה דווקא טעים. (החזרת שלהם, דרך אגב, היא לא החזרת שלנו. הייתי המומה לגלות פה רוטב לבן בצנצנות וכתוב עליו שזה חזרת… טוב, מסתבר שהחזרת שלנו היא בתוספת סלק, נו, אף פעם לא ידעתי.)
אז למה סנדויץ' רוסט ביף עם חזרת מביא לי חיוכים?
חזרת באנגלית זה horseradish, כך ששמו המלא של הסנדויץ' הנ"ל באנגלית הוא: roast beef and horseradish אבל מה, זה קצת ארוך לסרט של קופה… אין מקום… אז הייתי יוצאת משם כל פעם עם קבלה שעליה כתוב שקניתי סנדויץ' roast beef and horse – או בעברית צחה, בקר עם סוס :)