המלך הטוב

היה היה פעם מלך.

הוא היה מלך טוב, ורצה רק בטובת נתיניו. הוא בנה להם בתים לגור בהם, נתן להם זרעים לזרוע כל מיני צמחי מאכל, לימד אותם איך לעבוד את האדמה כך שיהיה להם אוכל בשפע, הזמין את כולם אליו הביתה למשתה פעם בשבוע, ובמשך השבוע היה מבקר אצלם, שואל איך הולך, מתעניין, נותן עצות, מפעם לפעם מביא להם מתנות. כולם ידעו שהוא מלך טוב ואכפתי – לא כמו השליטים של העמים השכנים, שרק באו בדרישות כל הזמן, שגבו מסים יותר ויותר גבוהים וחיו מסוגרים בארמונות שלהם בלי שום מגע עם הציבור. האנשים בממלכה הזאת – בואו נקרא לה ממלכת טוביניה – ידעו שיש להם מלך ממש טוב.

המלך, כאמור, נתן להם עצות טובות – איך לעבוד את האדמה כדי שתתן יבול טוב, איך לטפל בבעלי החיים שהם מגדלים כדי שיהיה להם חלב בשפע ובשר לאכול, איך להתנהג זה עם זה כדי שיהיה ביניהם שלום.

כך חיו שם האנשים דורות על גבי דורות, והכל היה טוב.

יום אחד המלך הודיע שהוא צריך לנסוע למרחקים. הוא מינה מנהיג, מישהו שסמך על חוכמתו, שידריך את נתיניו בהיעדרו. יום יבוא, הבטיח המלך, ואני אחזור אליכם ואנהיג אתכם שוב – ואם לא אני, אז בני הבכור, יורש העצר, הוא שיבוא להנהיג את הממלכה. אבל בינתיים, הרי אתם יודעים מה שלימדתי אתכם עד עכשיו, פשוט תמשיכו לחיות בדרך שלימדתי אתכם והכל יהיה בסדר.

מהר מאד דברים התחילו להתדרדר. בלי נוכחות המלך, אנשים לא הקפידו כל כך לנהוג בדרך שהוא לימד אותם. המנהיג הזמני היה איש טוב וחכם אבל הם לא הרגישו ממנו את אותה אהבה… הוא המשיך במסורת של המישתה השבועי, אבל הקפיד שיגיעו בדיוק בזמן ופירסם עלון עם פירוט של לבוש חובה כשבאים למישתה. הוא ביקר אצל הנתינים במשך השבוע אבל כל הזמן רק מתח ביקורת ו – שלא כמו המלך – אף פעם לא הציע עזרה. שלא לדבר על להביא מתנות, או לשבת על כוס קפה ולשמוע מה עובר עליהם.

תושבי ממלכת טוביניה נהיו פחות ופחות מרוצים, ויותר ויותר ציניים. הם קיטרו בשקט ביניהם, אבל למדו לסתום את הפה ברגע שראו את המנהיג הזמני.

המנהיג הזמני הטיל קנסות על אנשים שלא הגיעו למישתה השבועי. הוא הטיל קנסות על אנשים שהצווארון שלהם לא היה בדיוק באורך שהוגדר בעלון. הוא הטיל קנסות על אנשים שחלבו את הפרה מחוץ למסגרת הזמן המוגדרת לחליבת פרות. ועוד ועוד ועוד – שוב ושוב היו תושבי הממלכה מוצאים עלון חדש על לוח המודעות שמכריז על כללים נוספים, שנהיו כה מרובים שאיש לא יכול היה לזכור את כולם. ולפיכך הכריז המנהיג הזמני שפעם בשבוע כולם יתאספו לשמוע את רשימת הכללים, כדי שלא ישכחו.

וכדי לא לבזבז את זמנם של כולם, הוא הכריז שהאסיפה הזאת תהיה במקום המישתה השבועי.

תושבי ממלכת טוביניה התחילו לשאול את עצמם אם לא היה עדיף להם לחיות תחת שליטת המלך של הארץ השכנה, שאמנם מטיל מסים אבל אינו דורש מאנשים להתייצב פעם בשבוע לטקס שמיעת רשימת כללים ארוכה ואינו קונס אנשים עפ"י אורך הצווארון שהם לובשים.

המלך הטוב בינתיים היה עסוק במלחמה רצינית, הרחק מהממלכה, מלחמה נגד אוייבים שאיימו להעלות את ממלכתו באש ולהרוג את כל נתיניו. כמובן שהוא לא שכח את נתיניו האהובים, ומפעם לפעם שלח שליח עם מכתב, להזכיר להם כמה הוא אוהב אותם. אבל המנהיג הזמני, שבינתיים שכר לו יועצים שיעזרו לו בשלטון על העם שנהיה יותר ויותר מרדן, החליט בהסכמת יועציו שלא כדאי להראות לעם את המכתבים האלה. לא טוב להם לראות את המלך משתפך ברגשניות כזאת, הם לא יכבדו אותו, גם ככה הם מרדנים כאלה…

המלך שמע שמועות על מרדנות נתיניו, ולבו כמעט נשבר. איך הם יכלו כל כך מהר לשכוח אותי? אחרי כל האהבה שהראיתי כלפיהם, אחרי כל הזמן והמאמצים שהשקעתי… נתתי להם כל מה שהם צריכים…

בנו הבכור, יורש העצר, ראה את אביו בוכה ושאל מה קרה. כששמע, נקרע הלב שלו מכאב, גם עבור אביו וגם עבור תושבי הממלכה שבהיעדר מלכם הפסיקו לחיות בדרך הטובה והתחילו לעסוק יותר ויותר בהרס עצמי. בן המלך גדל כשהוא סופג את אהבת אביו כלפי נתיניו. עכשיו, הרגיש, הגיע הזמן שיעשה משהו.

לקח זמן עד ששיכנע את אביו שיתן לו ללכת. לקח זמן עד שהגיע ממרחקים עד לגבולות ממלכת טוביניה.

כשהגיע בן המלך לגבול, נדהם. הוא ראה גדר תיל שלא היתה שם בזמן שאביו היה בשלטון. שומר עם כלב ועם נשק פיטרל לאורך הגדר, ודרש לדעת מי הוא והאם יש לו רשיון כניסה לממלכה.

"אני בן המלך, ואני רוצה לדעת מי הקים את הגדר הזאת."

"בן המלך? אין לנו מלך, יש לנו מנהיג והוא זה שקובע. מה שמך, ומה מספר תעודת הזהות שלך?"

בן המלך היה המום. תעודות זהות? אצלם בממלכה לא היו תעודות זהות, המלך הכיר את כל נתיניו באופן אישי.

הוא דרש שיביאו אליו את המנהיג, אותו האיש שמינה אביו כאחראי על הממלכה בהיעדרו, אבל המנהיג שאל את יועציו והם שלחו הוראות לשומר לעצור את האיש המתיימר להיות יורש העצר, לשים אותו תחת מישמר כבד עד שיוכלו לבחון את טענותיו ולברר מי הוא באמת. הרי לא ייתכן שסתם יקבלו כל אחד שמתייצב וטוען שהוא בן המלך!

וכך מצא את עצמו יורש העצר כשהוא כלוא בבית הסוהר, בין שודדים, רוצחים וגנבים.

יורש העצר היה איש טוב, כמו אביו, ואהב את כל נתיניו. הוא הביט בפושעים האלה שיושבים אתו בכלא, וראה אנשים שרע להם, שכואב להם, שלא יודעים אהבה מהי. הוא דיבר אתם, שאל אותם איך התדרדרו למצב הזה, שמע את הסיפור של כל אחד מהם, ולבו נקרע. אילו רק ידעו כמה המלך אוהב אותם, כל זה לא היה קורה.

הגנבים שוחררו כעבור כמה זמן מהכלא. הם חזרו לבתיהם וסיפרו לחבריהם ובני משפחותיהם בהתרגשות שפגשו את בן המלך, ושהוא ישב אתם בבית הכלא והקשיב להם בתשומת לב ובאכפתיות ובאהבה אמיתית. הם סיפרו איך שהוא בכה כששמע על הכאב שחוו. איך שסיפר להם על אביו, המלך, כמה שהוא אוהב את כל נתיניו, כמה קשה הוא נלחם למענם כדי שלא יוכל האוייב להעלות את הממלכה באש ולהרוג את כל התושבים. ומאז ששמעו את כל זה, וראו את האהבה בעיניים של בן המלך, הם החליטו לפתוח בחיים חדשים, להרוויח את לחמם ביושר, לחיות בדרך הטובה כפי שהמלך עצמו לימד את נתיניו.

לאט לאט עברה השמועה מפה לאוזן ברחבי הממלכה: המלך לא נטש אותנו, הוא שלח אלינו את יורש העצר אבל מועצת השלטון החליטה לשים אותו בבית הכלא.

המנהיג ויועציו פרסמו כרוז בכל רחבי ממלכת טוביניה: האיש שאסור בבית הכלא וקורא לעצמו בן המלך הוא מתחזה, שרלטן, שקרן שבא לעשות הפיכה ולתפוס את השלטון. כל מי שיאמר שהמתחזה הוא בן המלך, יגורש מהממלכה.

והכלל הזה נוסף לרשימת הכללים שהיו כל הנתינים חייבים לשמוע ולשנן באסיפות השבועיות. בסוף כל אסיפה נדרשו כולם לעמוד ולהישבע אמונים להנהגת טוביניה, ולהצהיר ש"האיש ההוא" הוא שקרן, שרלטן ומתחזה ושכל מי שטוען שהוא יורש העצר דינו גירוש לנצח מהממלכה.

אבל בשקט, במחתרת, היו שהמשיכו לספר את מה ששמעו מאלה שהיו אתו בבית הכלא, אלה שפגשו אותו פנים אל פנים ושמעו את דבריו וראו את האהבה בעיניו, אלה שהיו גנבים אבל חזרו מהמיפגש אתו כשהם מלאים נחישות לפתוח בחיים חדשים ולהרוויח את לחמם ביושר. ועדויות החברים שלהם ובני משפחותיהם על השינוי המדהים שחל בהם, ועל זה שהם באמת לא חזרו לדרך הפשע. בשקט, במחתרת, היו שהתעקשו להמשיך לספר על יורש העצר ולקוות שיום יבוא והוא יצא מבית הכלא ויבוא לשלוט בממלכה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s