ביום שישי אנחנו הולכים להלוויה

יצא לכם אי פעם לומר משפט כזה?

עדיין משונה לי איך שזה הולך פה אצל האנגלים, שהלוויה זה משהו שמתכננים ומארגנים ומודיעים על תאריך ומקום (והמקום הוא לא בהכרח בית קברות*) – לא כמו בארץ, שמישהו מת וזהו זה, ההלוויה למחרת ומי שיכול להגיע מגיע ומי שלא- לא נורא, יבוא לשבעה. משונה לי גם כי זה אומר שיש תקופת ביניים כזאת, תקופת התאבלות טרום הלוויה, שבה מתחילים אולי לאט לאט לעכל את זה שהאדם שהכרתם ואהבתם כבר לא פה, אבל בו זמנית גם עושים הכנות לאירוע, ולא ממש אומרים שלום סופי עדיין. זכור לי כשאבא שלי נפטר, שהרגע שבו זה נקלט לי היה הרגע שבו ראיתי את הגופה שלו באדמה. עד אז זה לא היה לגמרי מוחשי לי.

פה אנשים מחליטים על התאריך על פי כל מיני שיקולים שכוללים מתי פנוי המקום שהם רוצים לערוך בו את הטקס, מתי פנויים אנשים שחשוב שיהיו שם – למשל יש לי חברה אפריקאית בלונדון שכשבעלה מת היא חיכתה שלושה שבועות עם ההלוויה כדי שקרובים מהארץ שלהם יוכלו להשיג ויזות ולהגיע.

אז ביום שישי בעלי ואני הולכים להלוויה – קרובת משפחה רחוקה שלו שמעולם לא פגשתי, אבל גרה לא כזה רחוק מאתנו כך שמדובר על ארוע משפחתי שמתקיים במרחק מאד סביר מאתנו ולכן אם לא נגיע זה יהיה ממש לא יפה מצדנו. ואני מצאתי את עצמי שוברת את הראש מה ללבוש, כי כאן מתלבשים הרבה יותר פורמאלי מאשר בארץ, ומאז שהפסקתי לעבוד במשרד בלונדון (לפני עשר שנים) הארון שלי מכיל בעיקר בגדים מאד לא פורמאליים. בעלי מחזיק בארון חליפה אחת למקרה הצורך, לי יש אחת שקניתי כשחברה התחתנה אבל היא מאד בצבעי חתונה ולא צבעי הלוויה. אבל נסתדר. יש לי חולצה אחת שנראית מספיק אלגנטית וגם בצבע שאיננו מלא שמחת חיים, אלבש סוודר שחור מעל (קר פה) ומכנסיים שחורים ואני מקווה שזה יעבור במיסדר דודות :-) למרות שמבחינתן היה עדיף חצאית. (הפסקתי ללבוש שמלות וחצאיות אחרי ששאלו אותי כמה פעמים באיזה חודש אני. כמה פעמים אפשר להסביר לאנשים שלא, אני לא בהריון, אני סתם שמנה?)

ומיסדר דודות זה לא רק בהלוויה עצמה – יש כאן מינהג כזה שאחר כך הולכים לאיזה תה או משהו, או בבית הנפטר או נגיד בית מלון או משהו כזה. פעם ראשונה שחוויתי את זה הייתי המומה – זה היה ב-1993, כשבן דוד של אמא שלי בלונדון נפטר והלכתי להלוויה שלו, אחר כך הוזמַנוּ כולנו חזרה לדירה שלהם ובן זוגו הגיש תה וכריכים מעודנים כאלה, ואנשים הסתובבו בסלון ושוחחו כאילו הם במסיבה, לא כאילו מישהו מת.

 


* לא בהכרח בבית קברות – כי יש שעושים את הטקס העיקרי, הציבורי, במקום אחר, ואח"כ רק המשפחה הקרובה ו/או חברים קרובים הולכים משם עם הגופה לבית הקברות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s