יו, מזמן לא הייתי פה

לא שהייתי עסוקה במיוחד, פשוט כנראה לשם שינוי לא היה לי מה להגיד פה. מדהים, נכון? האנגלים היו אומרים: what's the matter – has a cat got your tongue? כלומר: מה קרה, חתול נשך לך את הלשון? מה שגורם לי לדמיין חתול ענק…

אם אני נשמעת טיפה הזויה זה מפני שלא ממש ישנתי הלילה. למה? אז ככה. קודם כל אני ציפור לילה מטבעי, אבל בחורף זה נהיה יותר גרוע מהרגיל, ברגע שמזיזים את השעון אני נכנסת למצב בלגן אטומי. וכל העצות הטובות שזרקו עלי מכל הכיוונים לא עוזרות במיל, מה שאני לא עושה, אם אני עולה לישון כשהשעון הפנימי שלי אומר שעוד לא, התוצאה היא שעות ארוכות של התהפכות מצד לצד ללא שינה. (לא לא לא, בבקשה אל תזרקו עלי עוד עצות. תודה. באמת כבר שמעתי את כולן, תאמינו לי.)

אז בדרך כלל אני פשוט קמה מאוחר בהתאם, אבל הבוקר הייתי צריכה להיות ערה כי המכונאי בא לקחת את האוטו לבדיקה השנתית.

אני אמנם מקטרת על חוסר השינה כשאני צריכה לקום בבוקר, אבל אני מאד מאד אסירת תודה על המכונאי הזה. הוא הומלץ לי על ידי חברה שגרה בסביבה, שסיפרה שיש לה מכונאי ממש טוב ולא יקרן ושהוא בא ולוקח את האוטו, עושה מה שנחוץ ומחזיר אותו. מה שאומר שאני לא צריכה לקחת את האוטו למוסך, לחזור ברגל/אוטובוס הביתה, לחזור למוסך ברגל/אוטובוס כשהאוטו מוכן – אבל מעבר לזה, מה שממש גדול, זה שאני לא צריכה להחנות את האוטו במוסך ואני לא צריכה להוציא אותו מהחנייה שם…

כן, בענייני חנייה אני מודה שאני אשה נהגת טיפוסית… ואני לא חושבת שאי פעם אשכח את הפעם האחרונה שלקחתי את האוטו למוסך. מוסך טוב, המון אנשים שאני מכירה משתמשים בשירותיהם אבל… החנייה שם צפופה ברמה חבל"זית, צריך פינצטה בשביל להוציא משם מכונית בלי להיכנס במכוניות חונות אחרות או בקיר שממול. ואני הגעתי לקחת את האוטו ומצאתי שמשמאלי יש פורשה אדומה נוצצת שהאף שלה מציץ קדימה וחוסם חלק ממה שכבר מלכתחילה לא היה שטח ענק, ואני דווקא צריכה לצאת שמאלה לכיוון הכביש… אבל מצד שני, אני ממש לא מעיזה לשרוט כזה אוטו יקר… אז החלטתי שאין ברירה, אצא ממקום החנייה שלי ימינה ואעשה רוורס, לאט לאט ובזהירות, עד היציאה לכביש.

אז אני עושה רוורס לאט לאט – מימיני מכוניות חונות ומשמאלי קיר, והמרחק ביניהם קטן מאד – ופתאום אני רואה מולי רכב גדול כזה של המוסך, אחד המכונאים צריך לצאת ואני בדרך לו. המכונאי ראה מה הולך, יצא מהרכב שלו, ניגש אלי ואמר: צאי מהאוטו, אני אוציא לך אותו לכביש. וכמובן מה שנראה בעיניי כמשימה כמעט בלתי אפשרית, מבחינתו זה היה ממש כלום… שתי שניות והאוטו בחוץ. ואני הרגשתי שאני רוצה לקבור את עצמי מתחת לאדמה :)

אז זהו. אחרי נסיונות כאלה, אני מלאת תודה שיש לי עכשיו מכונאי שהוא לא רק נחמד ויודע מה שהוא עושה ולא שודד, אלא שהוא גם עושה ביקורי בית. אבל מה, הוא תמיד בא בבוקר, כי יש לו ילדים (ועד כמה שאני מבינה הוא מגדל אותם לבד) והוא משתדל לעבוד על מכוניות בזמן שהם בבית הספר.

ניחא. ככה זה בחיים, לכל דבר יש מחיר, לא?

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s