למה מסוכן להיות זיקית

כתבתי לאחרונה על השאיפה להיות נורמלי, הנטייה הטבעית לרצות להיות מקובל בחברה, להרגיש שאתה שייך. זאת נטייה מאד טבעית, אבל מסוכנת.

למה מסוכנת? כי אנחנו מוכרים את עצמנו בשביל זה – ככל שהנטייה הזאת יותר חזקה, כך יש יותר סיכויים שנעשה דברים שאנחנו לא מאמינים בהם, נתנהג בדרכים שאינן נכונות רק מפני שזו הנורמה של החברה שמסביבנו, אפילו נמצא את עצמנו עושים שטויות שמזיקות לנו. אני יודעת איך זה, כי ביליתי חלק ניכר מחיי במצב זיקית.

במצב זיקית אתה עושה מה שאנשים מסביבך עושים, בלי להרשות לעצמך לחשוב יותר מדי על שאלות כמו: האם אני חושב שזה רעיון טוב? האם זה מוסרי? האם זה חוקי? האם זה בריא? אז אם החבר'ה מסביבך מעשנים, אתה לוקח סיגריה – לא בהכרח מפני שזה מדבר אליך, אלא מפני שאתה לא רוצה להסתכן בלעג. ואם הם מעשנים דברים שאינם ניקוטין, אותו עקרון תופס. אם החבר'ה מסביבך שותים המון ומשתכרים באופן קבוע, אתה לא רוצה להיות ה"יורם" היחיד ששותה מיץ תפוזים ונשאר פיכח.

אף אחד לא יושב לו וחושב ומחליט בקור רוח: אני יודע שלעשן עלול להרוס לי את הריאות ולהביא לי סרטן, אבל אני מעדיף לעשות את זה על פני חיים בריאים יותר במעמד מצורע. אלה לא החלטות במודע – בדרך כלל אלה החלטות על הרגע, כמו כשאתה יושב בחבורה ומישהו מעביר סיגריה ואתה חייב להחליט מייד, על המקום.

בכלל, רובנו רוב הזמן לא חושבים על הנורמות של החברה שמסביבנו, לא שואלים את עצמנו אם זה נכון או לא נכון, בריא או לא בריא, מוסרי או לא מוסרי. הרבה יותר קל ללכת עם הזרם – למי יש זמן וכוח לחשוב על כל דבר? יש דברים בחברה הישראלית שאף פעם לא חשבתי עליהם עד שמצאתי את עצמי חיה בארץ אחרת, שבה יש נורמות שונות. יש דברים בחברה המערבית המודרנית שלא חשבתי עליהם עד ש – אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים – נתקלתי באנשים שמאמינים שהוא לא בהכרח מסכים עם הנורמות האלה. אני זוכרת עד היום כמה המומה הייתי כשגיליתי שיש אנשים אינטליגנטים במערב בימינו שלא שוכבים יחד לפני החתונה! כי לי זה היה ברור לגמרי – כמו שלפני מאה שנה היה ברור לאנשים שיחסי מין בלי חתונה זה מעשה שלא ייעשה, בחברה המערבית כיום לרוב האנשים נראה ברור לחלוטין שזה בסדר לשכב עם מי שרוצים מתי שרוצים כל זמן שזה בין בוגרים ובהסכמה. עד אז לא חשבתי על זה בכלל, פשוט קיבלתי כמובן מאליו את מה שספגתי מהחברה שסביבי.

אני זוכרת את ההלם שלי כשהייתי חדשה באנגליה וראיתי שתחנות הדלק כאן הן בשירות עצמי, אתה מתדלק בעצמך ואחר כך אתה נכנס פנימה לשלם – איך הם יכולים לסמוך על נהגים שלא יסעו בלי לשלם? התפלאתי. אנגלים לא הבינו את התמיהה שלי, להם זה ברור שרוב האנשים יתנהגו ביושר, כי ככה זה, לא? ולי, שבאתי מישראל, היו ציפיות שונות, כי בישראל יש לנו נורמות שונות. הנורמה בחברה הישראלית אומרת: אל תצא פראייר. אם כולם מסביבך "מבלפים" (מאד שימושי שיש לנו מילה חלופית במקום "לשקר" – בלוף נשמע הרבה פחות רציני, הרבה יותר שובב כזה…) אז לאן תגיע אם תהיה היחיד שאומר אמת?

כשחזרתי לארץ והתחלתי לחפש עבודה (סיפור ארוך, כתבתי עליו כאן, אבל אומר בקצרה שעזבתי את הארץ ב-1989, חזרתי ב-2002, ואחרי כשנה חזרתי שוב לאנגליה) אמא שלי שמעה מחברה על איזה ג'וב בבית מרקחת ונתנה לי את מספר הטלפון. התקשרתי, הוזמנתי לראיון וישבתי עם בעל הבית, שהסביר לי במה מדובר. בעקרון הוא חיפש מוכרת, מישהי שתעמוד מאחורי הדלפק ותשרת את הלקוחות, בזמן שהוא יושב לו במשרד ועוסק בענייניו. איפה הסתבכנו? כשהגענו לנושא מכירת תרופות, שמסתבר שעפ"י החוק בישראל רק לרוקח מוסמך מותר למכור. (או לפחות אז זה היה ככה, לא יודעת אם שינו את החוק בינתיים. אני הייתי רגילה מאנגליה שיש תרופות שמותר למכור בחנויות רגילות – משככי כאבים למשל אפשר פה לקנות גם בסופר או במכולת או בחנות עתונים.) אז הוא הסביר לי על החוק, שעל פיו אם בא מישהו ורוצה אקמול אני אמורה לקרוא לו. אבל הוא לא יהיה בחנות כל הזמן, וחוץ מזה, נו, באמת, הוא עסוק, הוא לא רוצה לבוא לדלפק כל פעם שמישהו רוצה אקמול. אז הציפיה שלו היתה שאני אמכור לאנשים משככי כאבים, אבל שאזהר מפני שיש פקחים שבאים לרגל כך שאם מישהו לא מוכר לי אז עדיף לא…

העניין הוא שלאיש הזה נראה סביר לחלוטין לדרוש מעובדת שלו שתעבור על החוק, והוא הופתע מאד כשסירבתי לקחת את הג'וב הזה. ואני מבינה אותו – כי זה לא שהוא המציא את הרעיון הזה, הוא חי בחברה שבה לעבור על החוק זה נורמלי ומקובל ומי שלא מוכן לעבור על החוק נחשב פראייר.

לא שאני מנסה לומר שהחברה הבריטית נפלאה ומלאת יושר. גם כאן אנשים משקרים, וקוראים לזה בכינוי telling fibs – שנשמע הרבה פחות גרוע מ-lying. או שגונבים וקוראים לזה to nick במקום to steal. המילים עוזרות לנו לטמון את הראש בחול, לראות את מה שאנחנו עושים כהרבה פחות גרוע ממה שזה באמת. כמו שכמעט אף אחד לא מדבר כיום על ניאוף, אלא מדברים על ניהול רומן, או על זה ש"יש לו מישהי מהצד". ואם התחושה היא שכולם עושים את זה, שזה נורמלי, אז למה לא? כאן באנגליה אין תרבות בלופים רחבה כמו בארץ, אבל יש שקרים שהם נפוצים ומקובלים: כמו למשל להתקשר למקום העבודה שלך ולהגיד שאתה חולה כשסתם לא בא לך לקום הבוקר או שהשגת כרטיסים למשחק קריקט. או להתקשר לאשתך מהפאב ולהגיד שאתה מתעכב בעבודה. ויש גניבות שהן נורמליות: למשל "לסחוב" (עוד מילה חמודה כזאת ושימושית כדי לא להרגיש שאנחנו גונבים) עטים מהמשרד. אז ישראלים לוקחים את זה עוד כמה צעדים קדימה וסוחבים מגבות מבתי מלון – זה לא אומר שאנחנו שונים, גם אנחנו וגם הם גנבים, יש לנו רק סף שונה של כמה ומה ובאילו נסיבות סביר בעינינו לגנוב.

התירוץ "כולם עושים ככה" הוא קלאסי, בן דודו הקרוב של "רק מילאתי פקודות" – שניהם מהווים נסיון להתנער מאחריות, כאילו לא היתה לך ברירה. האמת היא שתמיד יש ברירה – אבל לפעמים האלנטרנטיבה מאד לא נעימה, מאד כואבת. דיברתי כאן בהתחלה על הרצון להתאים לסביבה, על החשש מזה שאנשים ילעגו לך, אבל יש מצבים שבהם המחיר של שבירת נורמות הוא הרבה יותר גבוה, לפעמים לעשות את הדבר הנכון יכול לעלות לאנשים בחייהם, או בעינויים, או באובדן משפחה – כשבאים אליך עם רובה טעון ונותנים לך ברירה, זה בהחלט יכול להרגיש כאילו אין לך ברירה, אתה חייב להציל את חייך, את חיי משפחתך, חייב לשרוד… אבל בין אם מדובר במחיר גבוה כזה ובין אם מדובר בסיכון היותר יומיומי שאנשים ילעגו לך, השאלה היא אותה שאלה: אם אעשה את מה שכולם עושים, האם אוכל להסתכל לעצמי בפרצוף אחר כך? מה יגיד המצפון שלי?

ויש גם את העניין של מה שנגיד כשנעמוד מול אלוהים ביום הדין, כמובן. איכשהו לא נראה לי שלהגיד "אבל כולם עשו ככה" במיוחד יעזור למישהו. בסדום ועמורה "כולם עשו ככה", חוץ מלוט.

כל אחד מאתנו אחראי למעשיו, אחראי למה שבחר לעשות, בלי שום קשר לנורמות של החברה מסביבו. אם החברה שסביבנו אומרת ששחור הוא לבן, שרע הוא טוב, שלחיות חיים אנוכיים זה בסדר כי חשוב לא לצאת פראייר, שלשבור את החוק זה בסדר כי חשוב לא לצאת פראייר, שלשקר ולרמות זה בסדר כי חשוב לא לצאת פראייר… אם החברה שסביבנו משקרת, כל אחד מאתנו אחראי לאטום את עצמו לרעש הזה ולהקשיב ללחישות המצפון.

ואם החברה שסביבנו משננת לנו כל הזמן שהעיקר הבריאות, אבל מצד שני משדרת לנו שאם אתה לא מעשן ו/או שותה לשכרה אז אתה לא גבר, מי שבאמת גבר הוא זה שיעמוד מול השטויות האלה ויגיד: סליחה, אתם סותרים את עצמכם, ודווקא יותר חשוב לי לשמור על הבריאות שלי. וחוץ מזה יש לי טיפה כבוד עצמי ואני לא באמת רוצה להתעורר למחרת עם זכרונות מביכים ומבישים על איך שהתנהגתי כשהשתיה שלטה בי.

ואם החברה שלנו משננת לנו את המנטרה שסקס זה בסדר כל זמן שזה בין בוגרים ובהסכמה, כאילו היינו סתם חיות חסרות רגש שלא משפיעה עליהן האינטימיות הפיזית הזאת, אז בואו נפקח את עינינו לאמת שכולנו, עמוק בלב, יודעים היטב: שלשכב עם מישהו זה לא סתם חוויה פיזית מהנה אלא שזה עושה משהו ללב שלנו, ושהתחושה אחר כך שמישהו סתם השתמש בנו, או שמישהו אולי אהב אותנו לזמן מה אבל זה עבר לו, היא לא תחושה נעימה. וזה לא שווה את זה. הכיף הרגעי לא שווה את כאב הלב שילווה אותנו אחר כך.

אלוהים נתן לכל אחד מאתנו מוח, כך שאנחנו יכולים לחשוב בעצמנו ולא סתם ללכת כמו עדר אחרי תכתיבי החברה.

הוא גם נתן לכל אחד מאתנו מצפון. ואם נקשיב לקול המצפון ולקול השכל הישר, נדע יפה מאד שהטיעון "אבל כולם עשו ככה" לא תופס.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s