כי מה, זברות בעולם המערבי לא קמות ביום ראשון, אז למה שזברה ישראלית תקום ותלך לעבודה?
כן, אני מדברת על הצעת החוק להארכת סוף השבוע בישראל. ואני ממש ממש לא משוכנעת מהרעיון הזה של הפיכת ישראל ליעני מדינה נורמלית על ידי זה שיום ראשון יהפוך לחלק מסוף שבוע ארוך.
קודם כל, קצת חשבון: סוף השבוע שסילבן שלום מציע הוא לא סוף שבוע באורך הנורמלי בעולם המערבי, אלא סופ"ש ארוך יותר. בהתחלה כשקראתי על זה הבנתי לא נכון, קראתי שהוא מדבר על הפיכת יום שישי ליום עבודה רגיל והייתי די המומה, כי איך יספיקו אנשים להגיע הביתה לפני כניסת השבת בחורף, שלא לדבר על קניות וכו' – אבל כשהקשבתי לסרטון ראיתי שלא, הוא לא מציע להפוך את יום שישי ליום עבודה רגיל, אלא לחזור למה שהיה עד לא כל כך מזמן (עשרים שנה?) – המצב שבו עם ישראל עבד יום קצר ביום שישי ורץ מהעבודה לסופר להספיק קניות לפני שסוגרים והגיע הביתה מתנשם ומתנשף ומיוזע ואולי, אם לא היו יותר מדי פקקים בדרך, אולי הספיק להתקלח לפני כניסת השבת. ההבדל היחיד בין המצב של אז לבין מה שהוא מציע, הוא שאחרי השבת יהיה עוד יום חופש.
מדינת ישראל דווקא עשתה צעד לכיוון הנורמליות כשהוחלט לוותר על יום שישי ולעבור לשבוע עבודה של חמישה ימים (כמו בעולם המערבי), מה שאיפשר לאנשים להתכונן לשבת כך שיוכלו אפילו – שומו שמיים! – ליהנות ממנה.
כלומר: כבר יש בישראל שבוע עבודה באורך נורמלי, כבר יש בארץ יומיים בשבוע שבהם רוב האנשים לא עובדים – כמו בעולם המערבי. אבל מה, יש אצלנו אנומליה שמשפיעה לא על אורך הסופ"ש אלא על איכותו: האנומליה היא השבת על פי המסורת היהודית.
השבת על פי ההלכה מתחילה ביום שישי אחה"צ/ערב. זו אנומליה. בעולם המערבי אין כזה דבר. בעולם המערבי היום מתחיל בבוקר ונגמר בלילה. אפילו אנשים שעבורם יום ראשון הוא השבתון הדתי ושנמנעים מקניות ביום השבתון הזה (ואני מדברת על מיעוט קטן, לפחות כאן באנגליה) – בשבילם היום הקודם הוא יום רגיל שבו אין להם בעיות לעשות קניות, ואין את הקטע הזה של לרוץ ולהספיק לפני שקיעת השמש. ואפילו המיעוט הזה שבשבילו יום ראשון הוא שבתון דתי שבו נמנעים מפעילויות מסויימות, אפילו להם אין רשימת איסורים ארוכה ומפורטת כפי שקיבלנו מהרבנים, ואין להם בעיה להדליק חשמל או להתניע מכונית, כך שהם יכולים ליהנות מהשבתון שלהם בדרכים שיהודים דתיים לא יכולים. וזה גם אומר שהתחבורה הציבורית לא מפסיקה לפעול, כך שגם אנשים שאין להם מכונית יכולים לצאת לטייל וליהנות מהסופ"ש כשהם לא תקועים בבית.
הבעייה היא לא בשבת עצמה, שניתנה לנו על ידי אלוהים כיום מנוחה. הבעייה היא בפרשנות ההלכתית, שהפכה את השבת ליום כל כך מלא איסורים שקשה לראות איך אפשר ליהנות ממנו. אלוהים אמר לנו לא לעבוד ביום הזה, הוא לא צירף רשימה מפורטת של מה כן או לא נחשב כעבודה – אבל הרבנים לקחו לעצמם להגדיר ולפרט, ומתוך כוונות טובות הטילו על עם ישראל עול שאלוהים מעולם לא התכוון להטיל. כי אלה לא דברים שאפשר להגדיר עבור כולם – כולנו שונים, ופעילות שבשביל מוישה זוכמיר היא מאמץ מעייף ומתיש, בשביל שכנו היא תענוג מחייה נפשות. יש פה ושם דברים שאנשים באופן כללי יסכימו עליהם, כמו למשל שינה. אבל דברים שאנחנו עושים כתחביב, דברים שעוזרים לנו להירגע מפעילות השבוע – אלה משתנים מאדם לאדם. לעבוד בגינה למשל – אני לא בעניין הזה, אין לי מושג בגינון, אבל אני מכירה הרבה אנשים שזה הכיף שלהם, זו הדרך שלהם להירגע. והרבנים יגידו להם: לא בשבת! שבת זה יום שבו חייבים לנוח – ולנוח על פי ההגדרה שלנו, אפילו אם הדרך שהגדרנו היא בשבילכם סיוט ולא מנוחה.
אני בטוחה שיש משפחות דתיות שבהן השבת היא אכן תענוג, ואני שמחה בשבילם. אבל אני יודעת שזה לא תמיד ככה. אני זוכרת היטב את המשפחה הדתית שגרה בבניין ליד אמא שלי – בשבת היו בוקעות משם צעקות בלי סוף, ואני הייתי יושבת ושומעת אותם צועקים וחושבת: כן, בטח, משפחה עם הרבה ילדים והם תקועים בבית, משעמם להם, אין טלויזיה, אין מוזיקה, אין אפשרות לנסוע לאנשהו ליהנות מחיק הטבע, מהים, כלום. האם לזה התכוון אלוהים כשנתן לנו יום מנוחה פעם בשבוע? לא נראה לי.
סופ"ש שיתחיל ביום ששי בצהריים ויכלול את יום ראשון לא יהפוך את מדינת ישראל לנורמלית. (לא שאני משוכנעת שלהיות עם ככל העמים זו שאיפה כל כך חיובית, אבל זה עניין אחר…) אבל שחרור מכבלי ההלכה יכול בהחלט לשפר את איכות הסופ"ש, ולתת לעם ישראל את מה שאלוהים ניסה לתת לנו בהר סיני – יום שבו נוכל באמת לנוח ולהינפש. כאמור, יש כבר בארץ סופ"ש באותו אורך כמו במדינות המערב – הבעייה היא לא בכמות אלא באיכות, הבעייה היא במה שאפשר – ובעיקר במה שאי אפשר – לעשות עם הזמן הזה. אם אתה נותן למישהו יומיים חופש מהעבודה אבל בחצי מהזמן הזה הוא לא יכול לנסוע לשום מקום, המסעדות ובתי הקפה סגורים, אם הוא יוצא לטייל ברגל אין אפילו איפה לקנות שתיה קרה – מה שווה החופש הזה? (וכן, כמובן שהאלטרנטיבה אומרת שמישהו יצטרך לעבוד כדי לספק את השירותים האלה של תחבורה/מסעדות וכו' – ככה זה גם בעולם המערבי היעני נורמלי… אז אנשים שעובדים בתחומים האלה עושים תורנות, לוקחים ימי חופש בימים אחרים. כמו שכבר קורה בארץ עם אנשים שעובדים בבתי מלון, למשל.)
ועכשיו אני לוחצת על כפתור פרסום מהר לפני שתשקע השמש ואנשים יצעקו עלי שכתבתי בשבת… לא, סתם, אני לא שבויה בכללים האלה, תודה לאל :)
מירב מקלפת תפוזים 