הייתי בת חמש

אז מה אני כבר זוכרת? אזעקות, והגדולים הדביקו משהו על החלונות – כמו צלוטייפ או משהו? והמילה "מלחמה", שלא ממש הבנתי אותה. לא חושבת שהבנתי ממה יש לפחוד. עוד לא היה לנו מקלט, וכשהיתה אזעקה היינו יושבים מתחת למיטה (זה באמת היה עוזר משהו אם היו מפציצים אותנו? אין לי מושג) ושרים שירים פטריוטיים: אנחנו נעבור/בחושך ובאור/בדגל תכול לבן/את מיצרי טיראן – זה מה שאני זוכרת.

האם אני באמת זוכרת את הקריאה "הר הבית בידינו" או שזה סתם ששמעתי את זה המון פעמים אחר כך וזה נכנס לי לתודעה? האם אני באמת זוכרת את השמחה על שחרור ירושלים? קשה לדעת עכשיו, אחרי למעלה מארבעים שנה, מה באמת ידעתי אז, מה באמת הבנתי, מה באמת שמעתי בעצמי באותו הזמן ומה בא אחר כך. כמובן, אם זה היה קורה היום היינו רואים את זה בשידור חי בטלויזיה, והיו מייד קליפים ביו-טיוב, וטוקבקים באתרי החדשות, ופייסבוק וטוויטר היו מלאים בסטטוסים וציוצים בעד ונגד… אבל אז עוד לא היתה לנו אפילו טלויזיה, את החדשות שמענו בבית ברדיו טרנזיסטור – יו, אני מרגישה מה-זה זקנה, תיכף אתחיל לספר לכם איך ייבשנו ביצות :)

מה שאני כן בטוחה שאני זוכרת מאז זה הבית החדש ב"ירושלים של זהב" – הבית שנעמי שמר הוסיפה אחר כך, כדי לבטא את השמחה האדירה על השיבה אל המקום הזה, שהוא כמו הלב של העם שלנו. אם השיר המקורי ביטא את הערגה ואת העצב על זה שהיינו מנותקים ממקום שכל כך יקר לנו, הגירסה החדשה מביעה את השמחה על החזרה הביתה. אני לא יודעת כמה הבנתי ועיכלתי אז, בגיל חמש, אבל אני יודעת שכל פעם שנסעתי לירושלים הרגשתי משהו מיוחד עמוק בנשמה. יש משהו מיוחד בעיר הזאת.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s