צופן דה וינדזור

או: באמת למה האנגלים מדברים כל כך הרבה על מזג האוויר?

ידעתי כמובן שאצחיק אנשים כשפרסמתי את הרשומה הקודמת, שכל כולה עוסקת, כיאות למי שחיה באנגליה, בנושא מזג האוויר. זה בסדר, גם אותי זה משעשע. כי מנקודת מבט ישראלית זה מצחיק – הרי בארץ זה פשוט לא נושא שיש הרבה מה להגיד עליו. אפשר לקטר בקצרה שחם, אפשר לקטר על המחסור בגשם, אפשר לקטר כשיורד פתאום מבול, אבל זהו פחות או יותר. באנגליה מזג האוויר משתנה כל כך הרבה, שתמיד יש מה להגיד עליו.

אבל מה, זו לא הסיבה היחידה שהאנגלים מדברים כל כך הרבה על מזג האוויר: יש פה גם עניין של צופן סתר, שהוא כל כך נסתר שרוב המשתמשים בו לא מודעים לו בכלל. או כמו שהסבירה האנתרופולוגית האנגליה קייט פוֹקס בספרה Watching the English (התבוננות באנגלים), רוב האנשים שמנסים להסביר את התופעה הזאת, שנראית להם כאובססיה, רוב האנשים האלה "נכשלים במשימה כי ההנחה הבסיסית שלהם מוטעית: הם מניחים שהשיחות שלנו על מזג האוויר הן שיחות על מזג האוויר." קייט פוקס עשתה משהו שלא נהוג בתחום האנתרופולוגיה, וחקרה את התרבות שלה עצמה – הספר הזה (שכתוב בסגנון משעשע עד דמעות) הוא תוצר המחקר שלה. והיא הגיעה למסקנה שכשהאנגלים מדברים על מזג האוויר זה בעצם סוג של קוד, ואין שום קשר בין המילים הנאמרות לבין המסר המועבר דרכן. כולם יודעים, היא מסבירה, וזה נכון – כל אנגלי יודע את זה, בלי שאי פעם הסבירו לו את זה במפורש, שמשפטים אנגליים נורמליים כמו "?Nice day, isn't it" (מילולית: יום יפה, לא?) אינם בקשה לאישור אינפורמציה מטאורולוגית, אלא נוסחאות שימושיות להתחלת שיחה, לשבירת הקרח בין זרים, למילוי זמן כשאין מה לומר, ועוד ועוד…

זה שבארץ אנחנו לא מדברים כל כך הרבה על מזג האוויר – אולי זה לא רק מפני שאין כל כך הרבה לומר על מזג האוויר הבלתי משתנה אצלנו, אלא גם מפני שאין לנו את הצורך הזה בנושא סתמי לשבור אתו את הקרח, כי אין אצלנו כל כך קרח… לטוב ולרע, לישראלי המצוי אין בעיה לפתוח בשיחה עם אדם זר, אין לנו נושאים שאסור לדבר עליהם מוקדם מדי בהיכרות עם מישהו, אין לנו את הנטייה להימנע משיחה על נושאים שעלולים לעורר, חלילה, אי הסכמה… האנגלי המצוי מתהלך בשדה מוקשים חברתי, בו הוא מנסה להיות חברותי (כי כן, הוא בן אדם והוא כן זקוק לקשר עם בני אדם אחרים) אבל הוא מחונך להימנע ככל האפשר מויכוחים ולכן לא להעלות נושאי שיחה שנויים במחלוקת, והוא מחונך לא לדחוף את האף לעניינים הפרטיים של אנשים אחרים, ומזג האוויר מספק לו נושא שיחה נייטרלי ובטוח, שבו יש נוסחאות דיבור מקובלות וכולם יודעים איך לנהל את השיחה הזאת – אני לאט לאט, עם השנים, לומדת את הקוד הזה, אבל אני עדיין לא במצב שבו אני תמיד מצליחה לשלוף תשובה הולמת ישר מהמותן… מה שכן, אני כבר יודעת כלל אחד חשוב מאד, שכשקראתי אותו בספר של קייט פוקס הנהנתי נמרצות ורק חשבתי: חבל שלא קיבלתי את הספר הזה כשירדתי מהמטוס, זה היה חוסך לי המוני אי הבנות… הכלל הוא פשוט: אסור להביע אי הסכמה.

הכלל הזה יישמע מוזר למי שמניח שהשיחה על מזג האוויר היא באמת שיחה על מזג האוויר, בייחוד לישראלי המצוי – התרבות שלנו היא תרבות שבה ויכוחים זה לא רק חלק אינטגרלי מהחיים, אלא משהו שאנחנו מסוגלים בהחלט לעשות סתם בשביל הכיף. אני מדברת כמי שבחרה ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה פשוט בשביל הכיף של הדיונים – לא משנה על מה. אז תארו לעצמכם למשל שאני מגיעה לתחנת אוטובוס כשכולי רועדת מקור ומקווה שהאוטובוס יגיע מהר כדי שאפסיק לקפוא בעתיד הקרוב, ומישהי שיושבת שם אומרת לי "Much warmer today, isn't it" (מילולית: הרבה יותר חם היום, לא?) – כישראלית התגובה הטבעית שלי היא לומר: "השתגעת? קור כלבים!" אבל אם אגיד משהו כזה היא תיעלב קשות ותחליט שאני מטורפת, כי באנגליה לא מדברים ככה – קודם כל גם אם היינו מדברות על משהו מאד שנוי במחלוקת והיה סביר שאביע אי הסכמה, בשביל אוזניים אנגליות הייתי צריכה לנסח את זה באופן הרבה יותר מנומס… אבל במצב הזה של שיחת שבירת הקרח בתחנת האוטובוס, הבעת אי הסכמה עם הקביעה שלה על מזג האוויר זה כאילו אני שוברת את הכלים ולא מסכימה לשחק את המשחק הזה. כמו שכששיחקנו מחבואים בילדותנו היו כללים ולא התחלת לחפש את המתחבאים לפני שסיימת לספור עד המספר שהוסכם עליו, כמו שבמשחק כדורגל לא יפתח השוער פתאום בנאום על איך שהוא בעצם מעדיף טניס – האנגלים משחקים משחק שכולם יודעים את הכללים שלו, רק שאנחנו, הזרים שמגיעים לכאן, לא יודעים ולא תמיד מבינים מה הולך, ולכן מפעם לפעם אנחנו מתנהגים בניגוד לכללים ולא יודעים מה עשינו לא בסדר, רק יודעים שאנשים מסתכלים עלינו מוזר…

ואם אתם תוהים: אז איך אמורים להגיב כשמישהו אומר שחם ובעצם קור כלבים? הטריק הוא להתחיל ממשהו שנשמע כמו הסכמה, ואז מותר להביע בעדינות את זה שאולי אני מרגישה טיפה שונה… משהו כמו: "כן, אמרו בתחזית שיתחיל להתחמם… [ואז בטון מתנצל, עם דגש על ה"אני"] אני לא מרגישה כל כך חם עדיין, אולי לא לבשתי מספיק שכבות…" – האתגר בשבילי כישראלית במצבים כאלה הוא לזכור שאני לא בוויכוח כאן, ובעצם כשהיא אמרה שחם היא לא באמת התכוונה להציג בפניי עובדה אובייקטיבית בנושא הטמפרטורות, היא בסך הכל ניסתה לומר, בקוד, משהו כמו: "שלום, אני בן-אדם ואני מכירה בזה שגם את בן-אדם ומכיוון שאנחנו צריכות לשבת זו ליד זו ולחכות לאוטובוס, אני מעדיפה לא לשבת בדממה מוחלטת אלא לדבר אתך בצורה שמביעה חוסר שנאה."