פרשת השבוע היא "לך לך" ואני מזדהה עם אברהם אבינו – גם לי זה קרה, שאלוהים אמר לי לקום וללכת, לעזוב את החיים שהכרתי ולסמוך עליו.
ינואר 2001. אני חיה בלונדון בדירה שכורה, עובדת במשרד יועצי מס, חיה את החיים הנורמליים ו… האמת היא שלאט לאט התחלתי מזמן להרגיש שזה לא זה, שאלה לא חיים מספקים, אבל לא היה לי מושג קלוש מה לעשות במקום זה. החיים שלי הלכו על אינרציה, עבדתי במה שאני מכירה כי זה מה שאני מכירה וזהו. לא היה לי חלום ברור של מה שאני רוצה לעשות בחיים – חוץ מכתיבה, אבל לכתוב זה משהו שעושים בשעות הפנאי, לא? היה שלב שבו החלטתי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה (יש קולג' באוניברסיטת לונדון שבו הלימודים מתקיימים בערב, במיוחד בשביל אנשים שרוצים לשלב לימודים אקדמיים עם עבודה) פשוט כי המוח שלי היה משועמם מהעבודה, אבל זה היה סתם בשביל הכיף, לא למטרת החלפת עיסוק.
אז איפה הייתי? ינואר 2001. פתאום אלוהים אמר: תתפטרי. תני להם הודעה מראש של שלושה חודשים, ותעזבי את מקום העבודה הזה. עשיתי את זה, כי שמעתי אותו נורא ברור. זה היה מפחיד, כי לא היה לי מושג לאן אני הולכת ואיך אתפרנס. הדירה היתה בשכירות, כך שבלי משכורת לא יכולתי להישאר לגור שם. לא היו לי חסכונות – עד כשנתיים לפני כן חייתי חיים מאד בזבזניים, ב-1999 הפסקתי עם זה והתחלתי במבצע כיסוי כרטיסי אשראי, לקח לי שנתיים וכיסיתי הכל אבל זהו, יצאתי מהמינוס אבל לא יותר מזה. כך שמנקודת מבט אנושית נורמלית, ההתפטרות הזאת נראתה כמו טירוף מוחלט. והיו אנשים שחשבו שאני מטורפת: אבל ממה תתפרנסי? התשובה שלי, שאלוהים אמר לי להתפטר והבטיח לספק את צרכיי, לא התקבלה אצל כולם…
תודה לאל, היו גם אנשים שתמכו בי ולא חשבו שאני מטורפת – אנשים שהכירו את אלוהים מספיק כדי לדעת שבאמת אפשר לסמוך עליו. והנה אני כאן עשר שנים מאוחר יותר (כמעט אחת עשרה) ואני יכולה לומר היום לא רק מתוך אמונה אלא גם מנסיון, שזה נכון, שכשאלוהים מבטיח משהו, אפשר לסמוך עליו לחלוטין. לא אנסה לומר שהדרך היתה תמיד קלה, ציות לאלוהים זה לא אומר שהכל ילך חלק, והאספקה שלו לפעמים מגיעה כל כך בדקה התשעים… אבל, כמו אבותינו שהלכו במדבר בדרך אל הארץ המובטחת ואלוהים סיפק להם מן לאכול, כל יום מספיק רק לאותו יום, למדתי מנסיוני שאלוהים אכן מקיים את הבטחותיו.
מירב מקלפת תפוזים 