אוף, להישאר במיטה ולהתפנק? באמת מוכרחים?

תפוז הכריזו על שבוע בריאות הילד, וקודם כל חשבתי: מה יש לי לומר על זה, הרי מעולם לא גידלתי ילדים – אבל הם הציעו גם את האפשרות שנחלוק חוויות מילדותנו, ומן הסתם לכל אחד יש זכרונות כאלה, וגם לי.

אני הייתי מהילדים שהתקררו באופן קבוע, ואצל אמא שלי היו כללים ברורים לטיפול בילדים מקוררים: שלושה ימים במיטה, עם תרמוס תה ליד המיטה. ביום השלישי היא הרשתה לנו לקום ולצאת טיפה לחצר. אויר צח כנראה נחשב אצלה מסוכן, כי אני לא זוכרת שאי פעם פתחנו חלון כשהיינו חולים. זכור לי במעורפל משהו שנקרא רפטריסין שמצצנו כשכאב הגרון, וזכור לי גם משהו כיפי כשהגרון כאב: חלמון ביצה מעורבב עם סוכר. טעים!!!

זכור לי גם שבבית הספר עודדו אותנו לקיים מצוות ביקור חולים כשילדים אחרים נעדרו מבית הספר. (עוד עושים את זה היום בארץ? פה באנגליה זה להיפך, לא הולכים לבקר מישהו כשהוא חולה, כי לא רוצים להידבק.) ובעקבות מצוות ביקור חולים, גיליתי משהו מדהים: לא אצל כולם זה ככה! לא כולם שוכבים במיטה כשהם מקוררים!

הלכתי יום אחד לבקר חברה מהכיתה שלי וחזרתי הביתה מלאה תרעומת על העוול הנוראי שנגרם לי עד אז: למה, שאלתי את אמי, למה לאורית מרשים להיות לבושה בבגדים נורמליים ולשבת בסלון כשהיא חולה, ואני מוכרחה לשכב במיטה בפיג'מה?!

לא זוכרת בת כמה הייתי אז, אולי 11 או 12, תחילת מרד הנעורים… זהו, מאותו רגע קיבלתי את החופש להסתובב בבית בבגדים נורמליים כשאני חולה ולא להישאר במיטה כל הזמן. כי מה, למה שיכריחו אותי להתפנק?

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s