דצמבר באנגליה

היום נחת אצלנו על המרבד כרטיס הברכה הראשון ונפתחה עונת הברכות לכריסמס.

(נחת על המרבד – זה מה שקורה לדואר פה באנגליה, אין תיבות דואר, יש פתח בדלת. נדמה לי שאפילו כתבתי על זה פה פעם.) (כן, באמת כתבתי על זה, עם תמונה!)

עם הקטע של כרטיסי ברכה אני פחות או יותר מסתדרת (למרות שקצת קשה לי לאחל לאנשים חג שמח כשזה חג שאני לא שמחה בו) – אבל הקטע של המתנות מוזר לי במיוחד. אני לא חושבת שיש לנו מקבילה לזה בתרבות הישראלית – חג שבו כולם נותנים מתנות לכולם, כאילו לכולם בו-זמנית יש יום הולדת.

ומה שבמיוחד מוזר לי זה הקטע של להגיד לאנשים מה אתה רוצה. אני גדלתי על זה שמתנות זה הפתעה, מתנה זה משהו שמישהו בחר בשבילך והוא מקווה שתשמח. בעיניי מתנה זו הזדמנות להראות למישהו שאכפת לי ממנו מספיק כדי שאשים לב ואלמד מה הוא אוהב ומה הוא שונא ואדע לבחור בשבילו משהו שהוא יאהב.

אבל במשפחה של בעלי נהוג לספק רשימות, וממה שאני שומעת מסביבי זה לא רק הם, זה די נורמלי פה.

אני חייבת להודות שבמקרה של בעלי, זה שהוא עושה רשימה זה מאד מקל עלי. לקנות מתנות לגברים זה לא פשוט, ואתו אפילו הדברים הסטנדרטיים לא יעבדו – עניבות הוא לא לובש למעט אירועים מיוחדים, גרביים הוא לא לובש אלא אם כן הטמפרטורה מתחת לאפס, ובכלל, הוא לא אוהב לצבור חפצים. ובניגוד לי, הוא לא קורא בכמויות. אז שמחתי מאד לקבל את הרשימה שלו ולהזמין מאמזון ספר שהוא במיוחד רוצה. אוסיף לזה דברים קטנים בשביל הכיף – מן הסתם אני כן יודעת איזה דברי מתיקה או משקאות הוא אוהב. אבל המתנה העיקרית היא מהרשימה שלו. (אנחנו ניתן זה לזו מתנות בערב חנוכה, לא ב-25 בדצמבר. סנטה קלאוס יצטרך לבקר את הארובה שלנו קצת מוקדם…)

בכמה שנים הראשונות שלנו ניסיתי ללכת עם זה ולהכין רשימות – גם לכריסמס וגם ליומולדת – אבל באיזשהו שלב נשבר לי מזה. זה כל כך לא כיף בעיניי! הרגשתי כאילו אני מכינה רשימת קניות, ואחר כך כשקיבלתי משהו וזה לא היה בדיוק מה שהתכוונתי, הבעסה היתה הרבה יותר גדולה, כי זה היה כאילו משהו שביקשתי אבל לא בדיוק… הרבה יותר קל לי להתמודד עם זה שמישהו קונה לי, נאמר, עפיפון ואין לי עניין בעפיפונים (סתם, אני ממציאה דוגמאות, אף אחד לא קנה לי עפיפון), מאשר שמישהו יודע שאני רוצה כובע צמר וקונה לי כובע צמר אבל בדוגמא מוזרה כזאת שאין סיכוי שאצא בכובע הזה לשטח בנוי.

הקטע הזה של רשימות נהוג פה גם למתנות חתונה, אבל זה דווקא נראה לי סביר – אנשים נוטים להוציא הרבה כסף על מתנות חתונה, וכשמדובר בזוג שצריך דברים להקמת בית ביחד, באמת עדיף שהכסף ילך על דברים שהם באמת רוצים ובאמת ישתמשו בהם. אנחנו לקחנו סיכון מסויים ונתנו לאנשים יד חופשית בבחירת המתנות – בדרך כלל הזוג הולך לחנות מסויימת (מרשתות הכלבו הגדולות) ובוחר דברים ספציפיים, אבל אנחנו לא בחרנו חנות מסויימת אלא סתם הכנו רשימה של דברים שאנחנו רוצים. מה שאמר שחלק מהמתנות היו יותר לטעמנו וחלק פחות. כשאמרנו "כוסות" לא תיארנו לעצמנו שאחת הדודות שלו תקנה לנו סט של עשר (עשר!) כוסות יין ועשר (עשר!) כוסות בגובה מטר מזכוכית עדינה… (טוב, לא מטר, אבל הן גבוהות משהו…) הכוסות האלה יושבות בארון ויוצאות אך ורק באירועים מיוחדים, וקנינו לנו כוסות פחות שבריריות ליום יום, בגודל קצת יותר נורמלי. מצד שני, כששמתי ברשימה קנקן תה, לא עלה בדעתי שנקבל קנקן תה נירוסטה כזה של בתי קפה זולים – אבל אימצנו אותו בשמחה להשקיית עציצים. מצד שלישי, כמובן שהיו אנשים שהתעלמו לחלוטין מהרשימה וקנו לנו מה שבא להם, וגם בדברים האלה מצאנו שימוש. בעלי ממש טוב באילתורים ומציאת שימושים חלופיים לכל מיני דברים. לא הרבה מתבזבז אצלנו. (ואם מקבלים מתנה שבאמת אין לנו שימוש בה, בשביל זה יש חנויות צדקה. יש פה המון.)

זהו, הצלחתי להעביר עוד קצת זמן בלי לכתוב כרטיסי ברכה… דחיינית? אני? ;-)

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s