ממליצה בחום על רשומה מצויינת מנקודת מבטה של אשה חרדית שאינה אחת מהקיצוניים. על אנשים כמוה התקשורת לא תספר לכם, כי דו-קיום בשלום לא מביא רייטינג. שמחתי לנחות על הפוסט הזה דקות מעטות אחרי ביקור בבלוג שהסית למלחמת אחים – כן, אני יודעת שיש בארץ כפייה דתית, גדלתי על זה ושנאתי את זה, אבל מה שעוד יותר מצער אותי זו השנאה האדירה כלפי מיגזר שלם באוכלוסיה, ההתייחסות כאילו כל החרדים הם אותו דבר.
גדלתי בארץ כחילונית וכמעט לא הכרתי חרדים, וכשלא מכירים אנשים באופן אישי קל מאד להיסחף בהכללות, בייחוד כשהם מתלבשים בצורה שונה, שנראית לנו משונה. אבל יצא לי לעבוד עם אשה חרדית ומצאתי שמתחת למטפחת היה ראש דווקא נחמד, עם אינטליגנציה וחוש הומור, ודווקא התיידדנו. (והיא המשיכה להיות ידידותית גם אחרי שסיפרתי לה שאני מאמינה בישוע.)
כן, הם חיים באורח חיים שונה מאד, אבל זה מתוך אמונה כנה שזו הדרך שאלוהים רוצה שהם יחיו. אני לא מסכימה אתם, אבל מעריכה את הרצון העז ללכת בדרך הנכונה.
מירב מקלפת תפוזים 