ברוך ה' יום יום – והפעם: כרטיסי ברכה

אז אתמול היה לבעלי יומולדת. מתנה השגתי לו מאמזון, עוגה מהסופר (ואפילו גם נרות קטנים צבעוניים כאלה ששמים על עוגות), פרחים הלכתי אתמול אחה"צ וקניתי לו בחנות הפרחים הקרובה (גרברות צהובות, צהוב עז ויפה) – אבל מה עם כרטיס ברכה?

מכיוון שאני לא מבקרת הרבה בחנויות שבהן מוכרים כרטיסי ברכה מעניינים, אני נוטה לאגור – כשאני נמצאת איפשהו ורואה כרטיס שמוצא חן בעיניי, אני קונה ושומרת במגירה. ובמיוחד כשאני רואה כרטיס ברכה שנראה לי ממש מתאים למישהו מסויים – את אלה שנראים לי במיוחד מתאימים לבעלי, אני שמה בשקית נייר אטומה, כך שהוא לא ייתקל בהם במקרה אם אני מבקשת ממנו לחפש משהו במגירה ההיא.

לקראת יום ההולדת, הצצתי בשקית ההיא וראיתי שיש לי שם שני כרטיסים אפשריים, כל אחד עם אופי שוני לגמרי: אחד עם נוף יפה, ואחד עם בדיחה מצויירת. באותו רגע לא החלטתי על איזה מהם אלך – אני הרי דחיינית מדופלמת, לא עושה החלטות לפני הדקה התשעים.

יום ההולדת התקרב ובא, ובעלי קיבל בדואר כרטיס ברכה מחבר – עכשיו, אני במקומו הייתי פותחת את זה מייד, כי איך אפשר לחיות עם הסקרנות… אבל בעלי לא ככה. הכרטיס אמנם הגיע מוקדם, אבל זו לא סיבה לפתוח אותו לפני התאריך… וזו כמובן זכותו, אבל הבעייה שלי היתה שהתחלתי לחשוש: החבר הזה, שנקרא לו ב' (לפי כתב היד על המעטפה ידעתי ממי זה), נוטה לכיוון אותו סוג חוש הומור ששייכת אליו הבדיחה המצויירת על הכרטיס ההוא שיושב אצלי במגירה, ומה אם אבחר את הכרטיס הזה ואז יתברר שב' שלח לו בדיוק את אותו כרטיס?

אבל איכשהו היתה לי תחושה חזקה שדווקא הכרטיס עם הבדיחה הוא זה שאני צריכה לבחור.

היומולדת מגיע, ובעלי עדיין לא פותח את המעטפה ההיא. היום נמשך, אני יוצאת אחה"צ לחנות הפרחים וחוזרת עם הזר הצהוב, שמתקבל מאד מאד בברכה. אבל את הכרטיס מב' הוא עדיין לא פתח.

מתקרב זמן ארוחת הערב, שאז אני הולכת לתת לו את המתנה (ואחרי הארוחה אני מפתיעה אותו עם עוגה עם נר באמצע) (כן, כשמגיעים לגיל 51 באמת לא מתאים לשים נר לכל שנה…), והוא עדיין לא פתח את המעטפה ההיא. זהו, אין לי ברירה, אני חייבת לבחור. אני מסתכלת שוב על שני המועמדים – כרטיס אחד עם בדיחה מצויירת (משחק מילים דבילי באנגלית – לא אלאה אתכם) וכרטיס אחד עם תמונה של שדה שבאמצעו ערימה עגולה יפה כזאת של שחת, שאני יודעת שהוא יאהב כי הוא גדל בכפר וזה ידבר אליו. אבל בכל זאת אני מרגישה שהבדיחה זו הבחירה הנכונה וזהו, אני הולכת על זה.

מאוחר בלילה הוא פתח את המעטפה ההיא, ומה אני רואה היום כשאני קמה? תמונה של שדה, עם ערימת שחת גדולה באמצע.

אני דאגתי שב' ילך על אותה בדיחה, ואף לרגע לא חשבתי על האפשרות שהוא ילך דווקא על תמונה חקלאית כזאת.

אני כל כך אוהבת כשאלוהים לוחש לי דברים באוזן. אפילו דברים קטנים כאלה – בעצם, בייחוד דברים קטנים כאלה, כי מעודד אותי לראות כמה שאכפת לו מפרטים קטנים בחיים שלי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s