מתי בפעם האחרונה… שילמת עבור מישהו באוטובוס?

לרגל יום המעשים הטובים שחל מחר, קיבלנו מהנהלת הבלוגיה את השאלה: מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו? כמובן שאם הייתי רוצה להתחכם (מי, אני? מה פתאום?) הייתי עונה פשוט: הערב, כשבישלתי ארוחה לבעלי. מה, זה לא נחשב? :)

אבל ברצינות, רציתי לספר לכם על מעשה טוב שמישהי עשתה בשבילי, לפני הרבה הרבה שנים, ושנשאר בזכרוני מאז. מעשה קטן, אבל בשבילי הוא היה מאד משמעותי.

אוגוסט 1989. היום הראשון שלי באנגליה. אני עולה על אוטובוס בלונדון, כשהכסף שיש לי הוא מה שנתנו לי כשהחלפתי לשטרלינג בבנק – שטרות ענק, ולא היה לי מושג כמה ענקיים הם במונחים בריטיים! כי סדר הגודל כאן שונה לגמרי, ושטר של חמישים פאונד הוא לא משהו שרואים בחיי היומיום. לנסות לשלם באוטובוס עם שטר של עשרה פאונד זה סביר, אבל חמישים? כשמחיר הנסיעה היה אז בסביבות פאונד אחד? ממש לא.

הנהג היה המום אך אדיב. הוא לא זרק אותי מייד מהאוטובוס, אלא פנה לקהל הנוסעים ושאל אם יש למישהו לפרוט. מה שקרה הדהים אותי לגמרי: אשה שישבה מאחורה, בקצה השני של האוטובוס, קמה ובאה עד לנהג ושאלה מה מחיר הכרטיס, ושילמה עלי. זה לא היה הרבה כסף, מזכרוני המעורפל אני חושבת שזה היה פאונד, אבל נדהמתי מהנדיבות הזאת – היא לא מכירה אותי, היא לא חייבת לי כלום, היא קמה וצעדה את כל הדרך עד קידמת האוטובוס כדי לשלם עלי. כשביקשתי פרטים כדי שאוכל להחזיר לה, היא הודתה לי ואמרה שלא, אין צורך: יום יבוא ואת תעשי אותו דבר בשביל מישהו אחר.

מפעם לפעם חשבתי על האשה הזאת. לא היה לה מושג כמה שהיא עודדה אותי במעשה הקטן הזה – אני באותה תקופה הייתי כל כך על הפנים, כל כך מיואשת, הגעתי לכאן בלי שום תקווה לעתיד, והנה אדם זר באמצע לונדון מושיט לי יד! היו עוד אנשים אחר כך שהושיטו לי יד לעזרה, אנשים זרים שלא היו חייבים לי כלום – ניצוצות של תקווה, כל אחד מהם.

אני בטוחה שרוב האנשים האלה לא זוכרים אותי, והאשה ההיא באוטובוס בוודאי מזמן שכחה, אבל אני לא שכחתי אותה במשך השנים. נזכרתי בה במיוחד ערב אחד באוטובוס בלונדון, כעשר שנים אחר כך, כשעלה בחור לאוטובוס עם שטר שלנהג לא היה עודף ממנו. התפתח ויכוח קולני – הנהג ביקש ממנו לרדת מהאוטובוס, הבחור התעקש וצעק על הנהג, היה בלגן… אבל בין אותו יום באוגוסט 1989 לבין הערב ההוא באוטובוס קרה משהו ששינה באופן מהותי את איך שאני מסתכלת על אנשים – הכרתי את ישוע וממנו למדתי ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כולל גם את האנטיפתים. אז למרות הסלידה שהרגשתי, קמתי והלכתי עד הנהג ושאלתי כמה זה ושילמתי בשביל הבחור הצועק, ורק אחר כך נזכרתי באשה שעשתה את אותו הדבר בשבילי, נזכרתי שהיא אמרה לי: יום יבוא ואת תעשי אותו הדבר בשביל מישהו אחר.