ברצינות מאז ה-20 במרץ לא כתבתי כאן? לא ממש יודעת לאן נעלם כל הזמן הזה, הוא זורם לי בין האצבעות. לפני רגע חזרנו מהביקור בארץ, והנה פתאום כמעט פסח! וכמעט פסח זה בין השאר אומר שמגיע יום ההולדת שלי לפי הלוח העברי. מאחר והשמש שקעה פה כבר מזמן, אני כבר זכאית להצהיר שהגעתי לגיל חמישים! נולדתי בי"ג ניסן, וזיכיתי את אמא שלי בחוויה המפוקפקת של חגיגת ליל הסדר בבית חולים. (כן, אז לא שיחררו את היולדות הביתה כל כך מהר.)
היום הצלחתי סוף סוף להשיג מצות, אז כל מה שנשאר לי לעשות לקראת יום שישי זה להדפיס את ההגדה שלי. בשנה שעברה השארתי את זה לאחה"צ של ליל הסדר, וזה היה כיף במיוחד כי נגמר לי הדיו במדפסת באמצע… (כן, אני דחיינית, נו.) אז השנה אני מתכוונת להקדים את המשימה ולהוציא הדפסות מחר.
חוצמזה הקטע המעניין בשנה שעברה היה סיפור השולחן…
שולחן האוכל שלנו ארוך מספיק כדי להושיב סביבו שישה אנשים – שניים מכל צד באורך, פלוס אחד בכל קצה. בנוסף יש לנו שולחן קטן שלפעמים אנחנו מצמידים אליו כדי שנוכל להושיב שמונה אנשים – זה שולחן פיצפון, בצורת ריבוע, כך שכל מה שהוא מוסיף זה מקום לעוד שניים.
בדרך כלל זאת לא בעייה, כי אנחנו לא בעניין של אירוח המונים. אבל בשנה שעברה כשישבנו ודיברנו על האנשים שאנחנו רוצים להזמין לסדר, מצאנו שאנחנו מגיעים למספר תשע! ויש לנו מקום רק לשמונה…
אני חשבתי: אוקיי, אז צריך לוותר על מישהו. אבל בעלי התחיל לחשוב ולתכנן ו… הוא מצא דרך להאריך את השולחן באופן זמני. (כן, הוא נגר מקצועי, הוא יודע איך לעשות כאלה דברים.) הרעיון הוא כזה: השולחן הפיצפון הוא בעצם לוח עץ מרובע שיושב על ארבע רגליים. את לוח העץ הזה אפשר להוריד (ולהחזיר אחר כך, אחרי ליל הסדר) ובמקומו לשים לוח עץ ארוך יותר, כדי שהשולחן יהיה ארוך יותר. אבל אם זה יהיה סתם ככה באוויר, זה לא יהיה יציב מספיק. אז הוא עשה את לוח העץ הארוך יותר עם צ'ופצ'יקים, וחתך פתחים בקצה של השולחן הראשי כדי להכניס לתוכם את הצ'ופצ'יקים האלה, וליצור באופן זמני שולחן אחד ארוך.
ואני מצרפת תמונה כדי שאולי, למרות שאני ממש לא מסבירה את זה טוב, תבינו בכל זאת על מה אני מדברת :)
(ואני שמחה לדווח שזה עבד יופי. והשנה אנחנו שוב משתמשים בזה, כי שוב נהיה תשעה.)
מאחלת לכולם חג שמח וקניידלך טעימים :)
מירב מקלפת תפוזים 