אם אתם צמים ביום כיפור, שאלתם את עצמכם אי פעם למה?
האם יש לכם איזה בטחון שזה יעזור, או שאתם עושים את זה רק למקרה שאולי במקרה זה כן עוזר?
ולא, אני לא מתכוונת לשאלה אם יש אלוהים בכלל – אני מאמינה שכן, ואני מאמינה שהתנ"ך נכתב בהשראתו. אבל מה אומר לנו התנ"ך על יום כיפור? האם הובטח לנו שם שאם נצום ונתפלל, ייסלחו לנו חטאינו?
ולרגע נעזוב את זה שלא כתוב שם לצום, אלא כתוב "ועניתם את נפשותיכם". בואו נניח שצום זו דרך טובה להתענות. בתור מי שמאד אוהבת אוכל, אין לי בעייה לראות צום כעינוי :-)
אז מה הבעייה שלי עם יום כיפור כפי שמקיימים אותו בימינו? הבעייה היא שאני לא רואה שום בסיס תנ"כי לנוסחא הזאת של צום+תפילה=כפרה. הנוסחא שאני רואה בתנ"ך היא: מביאים את הקורבן שאלוהים ציווה, למקום שאלוהים מינה, לכוהן שאלוהים מינה, והכוהן פועל בדיוק על פי ההוראות של אלוהים, וכך מקבל עם ישראל כפרה על חטאיו.
אני לא רואה שם סעיף שאומר: במקרה שאין בית מקדש, עזבו את השטויות האלה, צומו ולכו לבית הכנסת ויהיה בסדר, סמוך.
אבל רגע, אני שומעת אתכם אומרים, את יודעת שאין בית מקדש ואין איפה להקריב קרבנות, אז ברור שצריך תחליף, לא?
האם שאלתם את עצמכם אי פעם למה אלוהים הירשה לבית המקדש להיחרב בשנת 70?
לא לא, מה שלימדו אתכם בבית הספר זו מסורת מעניינת אבל זו רק השערה. לי יש השערה אחרת. והיא מאד קשורה לנושא של כפרה על חטאים.
מי שנוהג לקרוא את הבלוג שלי כבר יודע שאני מאמינה שישוע הוא המשיח של עם ישראל. אני מאמינה שהוא מת וקם לתחייה, ושהמוות שלו שימש ככפרה לא רק על החטאים של עם ישראל אלא על החטאים של כל העולם – שכל מי שמאמין בו מקבל סליחה על חטאיו, אחת ולתמיד. ישוע הוא הקורבן האולטימטיבי, ומרגע שהקורבן הזה הוקרב לא היה צורך יותר בעזים וכבשים וכו', ולא היה צורך יותר במזבח, במקום מסויים שאליו באים להקריב קורבנות.
אני מאמינה שזו הסיבה שאלוהים הירשה, כארבעים שנה אחרי צליבת ישוע, שבית המקדש ייחרב ולא ייבנה מחדש.
אז איך הגענו למצב שבו היהדות של היום אומרת: צומו ותתפללו ובואו נקווה שיהיה בסדר? מאחר וההנהגה הדתית בזמנו לא קיבלה את ישוע כמשיח, מובן שלהם לא היה ברור למה אין יותר צורך בבית המקדש, והם המציאו מערכת חדשה של כללים במקום אותם כללים שאי אפשר היה לקיים יותר. הבעייה היא שהכללים האלה הם המצאה של בני אדם, ולא כללים שאלוהים קבע. לכן אין לאף אחד שום בטחון שזה באמת יעבוד – לא משנה כמה תצום ותתפלל ותשמור כשר ותיתן כסף לצדקה ותניח תפילין וכו' וכו', לעולם לא יהיה לך הבטחון שאלוהים באמת סולח לך ושבאמת תגיע לגן העדן כשתמות. (סליחה, אני יודעת שאף אחד לא אוהב לחשוב על מוות, אבל כפי שנאמר, מוות ומיסים אלה הדברים היחידים שאפשר להיות בטוחים שיקרו… ועם מיסים לפחות יש אנשים שמצליחים להשתמט…)
אם אתם לא מאמינים באלוהים, אז כל השאלה הזאת מן הסתם לא רלוונטית עבורכם. אבל למי שכן מאמין באלוהים, לא אמור לעניין אותנו מה אלוהים באמת רוצה מאתנו, ועל פי מה אלוהים יחליט אם כופרו חטאינו או לא? בסופו של דבר, כשנעמוד מולו ביום הדין, לא יהיה שם מקום לפלפולים ודיונים על מה שאמר ר' יוסי ומה שאמר ר' יחזקאל. אלוהים הוא הפוסק האחרון.
לגבי עצמי אני רגועה: בזכות ישוע אני רשומה (וחתומה) בספר החיים מאז 2002. ההזמנה פתוחה לכל אחד – "כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם." (יוחנן ג' 16, הברית החדשה)
רוצים לדעת עוד? יש אתר ישראלי בשם מדברים עם המון אינפורמציה, ופורום לשאלות.
מירב מקלפת תפוזים 