לרגל יום הולדתו של הבלוג שלי, הצצתי קצת בסטטיסטיקה משנים קודמות ו… כן, בהחלט ירד הקצב, אתם לא סתם מדמיינים: בשנה הראשונה פרסמתי 106 רשומות, בסוף השנה השניה הגעתי לסה"כ 175 – כלומר רק כשבעים רשומות באותה שנה, ועכשיו, אחרי שלוש שנים, מספר הרשומות שלי הוא 197 בלבד. כלומר בשנה האחרונה פרסמתי רק 22 רשומות! פחות משתיים בחודש!
אז האם הגיע הזמן לשים פה נקודה, להכריז על סיום? או אולי רק פסיק, רק הפסקה זמנית שאחריה יבוא המשך?
ואם יבוא המשך, האם הוא יהיה אותו דבר כמו מה שהיה קודם? או שאולי הגיע הזמן לשנות קצת? למשל, להעלות יותר תמונות, מאחר והצילום והיצירה האמנותית הפכו לחלק כל כך אינטגרלי מחיי? (וזו אחת הסיבות שאני כותבת כאן פחות. יש גבול למספר החתונות שאדם אחד יכול לרקוד בהן…)
אם בא לכם לספר לי, הייתי מאד שמחה לשמוע מכם: מה אתם הכי אוהבים בבלוג שלי? מה הייתם רוצים לראות יותר כאן? יש דברים מסויימים שמסקרן אתכם לשמוע עליהם ממני? (אני לא מבטיחה לענות על הכל, כמובן… אבל אם לא תשאלו, איך אדע שאתם רוצים לדעת?)
(השאלה פתוחה לכולם – לא משנה אם אתם קוראים את הבלוג שלי בקביעות, אם אתם מנויים חדשים, או שסתם עברתם פה במקרה וראיתם דלת פתוחה אז קפצתם לביקור.)
חוץ מזה, הנה תמונה שיצרתי לפני כמה ימים – צילמתי ואחר כך צבעתי באמצעים דיגיטליים. העולם נראה לפעמים הרבה יותר מעניין כשנותנים לדמיון להתפרע. (השפרצתי קצת צבע כחול על החתול, אבל נראה לי שהוא בסדר עם זה.)
נ.ב. מתוך התשובות שקיבלתי לפוסט המקורי בתפוז:
– כמה אמרו שהם אוהבים בעיקר את הסיפורים שלי על חיי כישראלית באנגליה.
– גגג אמרה: אלי באופן אישי תמונות לא כל כך "מדברות" ואני מעדיפה מילים – חוויות והגיגים… הנושאים שלך מהם נהניתי הם גם כמו שמוטי כתב ממוצאותיך כישראלית באנגליה אבל גם רשומות בהן את מקלפת תפוזים וכל מיני תהיות קטנות מהן מופיעות יותר בבלוג האנגלי של שחסרונו העיקרי הוא שהוא באנגלית…
מירב מקלפת תפוזים 