כתבתי כאן כבר את מחשבותי על יום כיפור – אם לא קראתם, אתם מוזמנים לקרוא את הרשומה שלי משנה שעברה. מי שקרא וזוכר, יודע שאני לא נוהגת לצום באופן קבוע ביום כיפור. את הכתיבה והחתימה קיבלתי כבר דרך ישוע, אחת ולתמיד, ואין לי צורך לבקש כפרה על חטאיי כל שנה מחדש.
אז בשביל מה אני מתכוונת לצום? בשביל העם שלי, לא בשבילי. בתור אקט של סולידריות, אני מתכוונת לצום ולהתפלל ולבקש את חסד אלוהים עבור עם ישראל. מי שלא מבין את הרעיון הזה מוזמן לקרוא את נחמיה פרק א', או דניאל פרק ט'.
הייתי מסיימת ב"צום קל" אבל אני לא משוכנעת שצום קל מתיישב עם הציווי "ועיניתם את נפשותיכם"…
מירב מקלפת תפוזים 