מוסרי וחוטא?

כשאני מדברת עם אנשים על הצורך לחזור בתשובה מדרך החטא, תגובה נפוצה היא: אבל אני לא אדם חוטא. אני לא מאמין באלוהים, אבל אני לא חוטא.

כי ההנחה הנפוצה בימינו היא שלחטוא זה אומר לעשות משהו שאנחנו, בני תמותה, רואים כבלתי מוסרי. אנשים באופן כללי מסכימים, למשל, שלרצוח זה לא בסדר, או לגנוב, או לשקר (אבל יש לנו כל מיני סייגים לזה, מצבים שבהם נראה לנו שזה רק בלוף או "שקר לבן") (ויש לנו סייגים גם לגניבה – דברים שנראים לרבים מאתנו כסחיבה לגיטימית ממעביד, למשל, או מבית מלון) – אבל אני לא רוצה להיכנס לעניין הסייגים, אני רוצה לדבר על עקרון הרבה יותר חשוב:

אלוהים ברא את העולם, ברא אותנו, ואנחנו חייבים לו הכל. להיות חוטא זה לא אומר רק עניין של קיום מצוות מסויימות, הימנעות מרצח וגניבה וכו' – זה עניין של התנהגות כאילו אנחנו לא צריכים את אלוהים, כאילו אנחנו לא חייבים לו כלום, כאילו אנחנו יכולים להסתדר יופי בלעדיו ובכלל, אנחנו יכולים גם לקבוע בעצמנו כללי מוסר ולהתעלם ממה שהוא אומר.

עשרת הדברות מתחילות לא בענייני מוסר, לא בכללי התנהגות בין אדם לאדם – הן מתחילות בדרישה לעבוד את ה' אלוהינו, זה שהוציא אותנו ממצרים, זה שאנחנו חייבים לו הכל. הפסוק שאנחנו מצטטים בקריאת שמע מזכיר לנו את המצווה לעבוד את ה' – לאהוב אותו עם כל מה שיש לנו, לתת לו את כל כולנו. ספרי הנביאים מלאים באזכורים לבעיה התמידית של עם ישראל – ששוב ושוב פנינו עורף לה' וזנינו אחרי אלוהים אחרים. זה לא שלא אכפת לאלוהים איך אנחנו מתנהגים מבחינה מוסרית – ברור מהתנ"ך שמאד מאד אכפת לו – אבל אנחנו יכולים להתנהג נורא יפה כלפי זולתנו ועדיין להיות חוטאים בעיניו, כל זמן שאנחנו עוברים על המצווה החשובה ביותר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך/מאדך/וכו'.

עשרת הדברות – אני חוזרת ואומרת, כי נראה לי שבני אדם נוטים לשכוח את זה – מתחילות לא בכללי התנהגות בין אדם לחברו אלא בדרישה לעבוד את ה' אלוהינו, זה שהוציא אותנו ממצרים, זה שאנחנו חייבים לו הכל; ולא לעבוד אלוהים אחרים. כשאנחנו מדברים על עבודת אלילים, קל מאד לחשוב שמדובר רק באלילים עשויים מזהב וכסף, פסלים שאנשים נהגו (ויש שעדיין נוהגים) להשתחוות להם, להתפלל אליהם, להביא להם מתנות, וכו' – אבל לבני אדם יש אלילים מכל מיני סוגים, ולא תמיד ברור שזה מה שהם. אם יש משהו שאני חושבת שיכול להביא לי את האושר האמיתי, משהו שאני מאמינה שיכול לספק את כל צרכיי, משהו שאני רואה בו את הפתרון לכל בעייותי – זה אליל. כי היחיד שיכול באמת לתת לי את כל זה הוא אלוהים בעצמו.

לפעמים האליל שאנחנו עובדים הוא אליל ההצלחה בקריירה. לפעמים זה בריאות, תזונה נכונה, עושר, אהבה, אינטליגנציה, הישגים אקדמיים, סקס, סמים, יוגה, איזושהי דרך חיים שקראנו עליה שאמורה להוביל להגשמה עצמית, וכו' וכו'… לפעמים האליל שלנו הוא דת מסויימת, שמבטיחה לנו שאם רק נקיים את כל הכללים של הדת הזאת, הכל יהיה בסדר. לפעמים האליל שלנו הוא אנחנו בעצמנו – האמונה שאנחנו יכולים בכוחנו לפתור את כל הבעיות, אם רק נתאמץ מספיק.

שוב ושוב בתנ"ך אנחנו רואים את התבנית הזאת: עם ישראל שוכח את ה' אלוהינו והולך אחרי אלוהים אחרים, וה' קורא לנו לחזור – הוא לא מרים ידיים, הוא לא שוכח אותנו, הוא אוהב אותנו ורוצה שנחזור אליו. אבל אנחנו בעקשותנו חושבים שאנחנו יכולים להסתדר בלעדיו. ושוב ושוב אנחנו חוזרים ל"איש הישר בעיניו יעשה".

כולנו חוטאים. להיות חוטא זה לא אומר שאתה אדם בלתי מוסרי שרוצח וגונב ומשקר – למרות שסביר להניח שאתה כן עושה חטאים מסויימים, כאלה שנראים בעיניך "קטנים" יותר, "לא נחשבים", כמו למשל לקלל את הנהג שחתך אותך בכביש, או לסחוב עפרון מהעבודה, או "לבלף" קצת בקורות חיים. כי אנחנו במצב של "איש הישר בעיניו יעשה" – אנחנו קובעים בעצמנו מה בסדר ומה לא, כי אלוהים לא משחק תפקיד בחיינו.

אני אומרת "אנחנו" ואני מדברת על בני אדם באופן כללי. אני פרשתי מה"אנחנו" הזה לפני שתים עשרה שנה, חזרתי בתשובה מהדרך ההיא ודרך ישוע המשיח התחלתי חיים חדשים. (מחר יהיה שתים עשרה שנה בדיוק!) הדרך הזאת פתוחה לכולם – גם אתם יכולים!

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “מוסרי וחוטא?

  1. אי אפשר להתווכח בענייני אמונה. אני לא אנסה לשכנע אותך שאלוהים לא קיים, אבל אני לא מאמין בקיומו.
    וכן, כולנו חוטאים פה ושם – מי יותר ומי פחות – בלי קשר לאמונה באל.

    אהבתי

    • אכן, כולנו חוטאים פה ושם, מי יותר ומי פחות. אבל לא להאמין באלוהים – זה חטא משמעותי בפני עצמו. אולי אפילו ההכי משמעותי.

      אני יודעת שהחטאים שלי כופרו ע"י ישוע ובזכות הקורבן שלו אוכל לעמוד בפני אלוהים ביום הדין. בזכות הקורבן שאלוהים בעצמו בחר להקריב בשבילי – ובשבילך, ובשביל כל האנושות – אני יכולה לדבר עם אלוהים באופן אישי, בידיעה שהוא אוהב אותי ושומע את התפילות שלי. מי שחי בלי האמונה הזאת, אין לו תקווה ממשית לכפרה על חטאיו. מי שחי בלי האמונה הזאת, לא יהיה לו איך להצטדק כשיעמוד מול אלוהים ביום הדין. זה שאתה לא מאמין בו, זה לא הופך אותו לבלתי קיים.

      אהבתי

      • הנחמד הוא שלא להאמין באלוהים זה חטא רק בעיני אלה שמאמינים באלוהים. לכן מבחינתך שנראה שרוב בני האדם חוטאים גדולים (גם אלה שמאמינים בבודהיזים, יהדות ללא ישוע, איסלם ועוד?) אבל מבחינתי זה לא חט לא להאמין באלוהים.
        זה שאני לא מאמין בו לא אומר שהוא לא קיים אבל גם ההיפך נכון – זה שאת מאמינה בו לא אומר שהוא קיים. זאת טבעה של אמונה.

        אהבתי

      • מוטי היקר, זה שזה חטא בעיני זה כמובן לא צריך להדיר שינה מעיניך. מה שצריך להדאיג אותך – והסיבה שבגללה אני מנסה כפי יכולתי להזהיר אותך ואת כולם – זה שזה חטא בעיני אלוהים.

        אותו אלוהים שאתה לא מאמין בו – הוא זה שבפניו תעמוד ביום הדין והוא זה שבפניו לא תוכל להצטדק בלי האמונה בישוע. "אה, אופס, כל חיי חשבתי שאתה סתם תוצר דמיונם של אנשים" זה לא מה שיעזור לך אז.

        אהבתי

      • נזכרתי למה אני משתדל לא להגיב לרשומות כאלה. אין כל טעם בוויכוח הזה – את לא תשכנעי אותי ואני אל אשכנע אותך

        אהבתי

      • ואם לא נשכנע אחד את השני אז אין טעם לדבר? להחליף דעות, להבין קצת יותר טוב את נקודת המבט של הזולת, לתת לזולתך הזדמנות להבין קצת יותר טוב את נקודת מבטך? בעיניי יש לזה ערך, לשיחות כאלה.

        ואני ממש לא מצפה לשכנע את קוראיי שמה שאני אומרת זה נכון – אני רק מקווה לעודד אנשים לחשוב על מה שאני אומרת, ולבחון את נקודת המבט שאני מציגה כאן.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s