והרי קיצור החדשות לסוף שבוע זה

אז אתמול, לרגל ה-1 בינואר, המיקרוגל שלנו החליט שדי, נמאס לו, החיים קשים ומעייפים, ו… זהו. מת. אין מיקרוגל.

אחרי אחת עשרה שנה זה נראה לי די סביר, אבל העיתוי היה, כמובן, בלתי אידיאלי, ומה שהוסיף לאי-נחת שלי היה שלקח לי המון זמן לקלוט שהוא שבק חיים: הוא עשה את עצמו כאילו הוא פועל, עשה את הרעשים הרגילים, ואפילו חימם קלות את הצלחת ולא לגמרי לא חימם את האוכל, כך שבמשך זמן ארוך המשכתי לתת לאוכל עוד כמה דקות ועוד כמה דקות, בתקווה שזה פשוט לוקח זמן כי הוראות ההכנה על הארוחה הזאת לא מדוייקות… (ארוחה מוכנה, שאמורה היתה להיות מוכנה תוך שמונה דקות. כזאת שממקרבים ישר מהפריזר. אחרי שמונה דקות העוף היה עדיין באותו מצב צבירה כאילו זה עתה יצא מהפריזר.) ("ממקרבים" זה מלשון microwave, שזה איך שקוראים למיקרוגל באנגלית. ועכשיו אני תוהה: איך באמת אומרים את זה בעברית? אני מתכוונת לשפה המדוברת בארץ, לא לשפת האקדמיה. באנגלית אומרים to microwave ואני נוטה פשוט לעברת את זה ל"למקרב" אבל אני בטוחה שזה לא מה שהישראלי הממוצע אומר.)

בכל אופן, אחרי זמן ממושך של "עוד כמה דקות" ו"עוד כמה דקות", עלה בדעתי שאולי המיקרו לא מתפקד כראוי, ועשיתי ניסוי פשוט: שמתי מים בספל ושמתי את הספל במיקרו לדקה. ואחר כך עוד דקה, מה שבטוח. אני יודעת שאמור לקחת דקה לחמם בו ספל מים, כי אני עושה את זה לפעמים כדי להכין קפה. המים אמרו: מיקרו? היינו במיקרו? על מה את מדברת בכלל?

אז מעכשיו ה-1 בינואר בשבילי הוא לא רק תחילת השנה הגרגוריאנית ויום הולדתה של אחותי ז"ל, אלא גם יום מותו של המיקרוגל, והיום שבו שרפתי תחתית של סיר כי נאלצתי לאלתר עם הארוחה המוכנה… (זה בסדר, לסיר שלום. ומן הסתם נקנה מיקרוגל חדש. וזה לא שאין לנו תנור.)

חוצמזה, מרקיז, הכל בסדר. אפילו נהיה פחות קר לאחרונה – עלינו שוב אל מעל 10 מעלות ביום! ותודה לאל אין כאן שלג (בינתיים) – בחלקים אחרים של אנגליה כבר הגיע השלג בשבוע שעבר. (מבחינתי שלג זה יופי כל זמן שאפשר להישאר בפנים ולהסתכל עליו דרך החלון.)

מאחלת לכולם שבת שלום, ושנה גרגוריאנית טובה ומוצלחת, ושכל מיקרוגליכם יחיו חיים טובים וארוכים.