כן, יש לי גם בלוג באנגלית.
או, ליתר דיוק: יש לי בלוג באנגלית, ובנוסף לו פתחתי גם בלוג בעברית ומפעם לפעם אני כותבת בו. וכן, זה קצת מוזר – כי אני צברית דוברת עברית, ולמרות שגדלתי בבית דו לשוני ברור לי ששפת האם שלי היא עברית: זאת השפה שבה אני עושה חשבון, וזאת השפה של הלב שלי. (כתבתי על זה פעם, מזמן.)
אבל אני חיה בקרב הבריטים, והחיים שלי מתנהלים באנגלית. העברית שלי בהחלט מראה סימני חלודה – אני מוציאה אותה מהנפטלין רק מפעם לפעם, לצורך תקשורת עם בני משפחתי בארץ, או קריאת בלוגים בעברית/קריאת חדשות מהארץ. ומפעם לפעם כתיבת פוסט כאן – ואם הייתם רואים כמה זמן לוקח לי לפעמים לנסח משפט, הייתם תוהים אם אני באמת צברית :-)
וזו אחת הסיבות שהבלוג הראשי שלי הוא באנגלית. כי החיים שלי מתנהלים באנגלית ורוב הזמן אני אפילו חושבת באנגלית, והרבה הרבה הרבה יותר קל לי להתבטא באנגלית.
ומי שעוקב אחרי בגוגל פלוס יכול לראות את זה עוד יותר – כי שם אני ממש זורקת מחשבות רנדומליות בשטף, ישר מהמוח שלי אל המקלדת. טוב, כמעט ישר – אני כן עובדת קצת על ניסוח, אבל אם הייתי מנסה לכתוב אותו דבר בעברית זה היה לוקח לי שמונים שנה.
סיבה נוספת לפיצול הזה היא שיש לי מה לומר לעולם באופן כללי, והעולם באופן כללי הרבה יותר נגיש באנגלית; ומצד שני יש דברים שלא יעניינו אנשים שאינם ישראלים, ויש דברים שהם פשוט לא יבינו. אז אני לא סתם מתרגמת פוסטים משפה לשפה – התוכן של הבלוג הזה שונה מהתוכן של הבלוג שלי באנגלית, כי כאן אני כותבת לקהל אחר. רוב מה שאני מפרסמת כאן מיועד ספציפית לקוראים ישראלים, בעוד שמה שאני מפרסמת בבלוג הראשי שלי מיועד לכל העולם.
הכל התחיל ב-2007, כשקיבלתי אימייל מידיד בריטי שהזמין אותי להצטרף לאתר בשם מלטיפליי, שהוגדר בתור רשת חברתית ואתר בלוגים – שני מושגים שלא אמרו לי כלום באותו שלב… מלטיפליי בינתיים נסגר, אבל שם היתה תחילת דרכי כבלוגרית. בתור מישהי שכותבת – מאז ומתמיד – ושמפעם לפעם מצאה את עצמה משרבטת מחשבות על נייר, מאד שימח אותי למצוא שאני יכולה לעשות משהו עם המחשבות האלה ולא להשאיר אותן על הנייר! הרעיון שמישהו מוכן לתת לי מקום בחינם שבו אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה ואנשים בכל רחבי העולם יכולים לקרוא את זה – זאת היתה מתנה נפלאה, ואני מודה לאלוהים שלמרות שמלטיפליי נסגר, יש מקומות אחרים, כמו וורדפרס למשל, שבהם אני יכולה להמשיך בדרך הזאת.
אז כתיבת בלוגים התחילה אצלי כשגיליתי את מלטיפליי ב-2007, וכתבתי שם בעיקר באנגלית. באיזשהו שלב החלטתי לפתוח בלוג בוורדפרס, וגם זה היה באנגלית. רק ב-2010 פתאום תפס אותי החשק לכתוב בעברית – ולהפתעתי מצאתי שאני מסוגלת, שהעברית שלי לא חלודה מדי, והפוסט הראשון שלי בתפוז קיבל קידום לעמוד הראשי! מאז עברו מים רבים בחיי כבלוגרית – כאמור, מלטיפליי, הבית הראשון שלי באינטרנט, נסגר; את תפוז עזבתי לטובת וורדפרס; לא זוכרת מתי זה היה אבל ניסיתי גם את בלוגר/בלוגספוט מתישהו; ו… אה, כן, לפני כמה שנים כשנפתחה הרשת החברתית החדשה גוגל פלוס, הצטרפתי ומצאתי שזה מתאים לי כמו כפפה, ושם אני מפרסמת כל מיני שטויות, כל מה שעולה לי בראש, בלי חשבון. ובאנגלית, כי, כאמור, אנגלית היא שפה שהרבה יותר אנשים מבינים, ואנגלית היא השפה שבה אני מסוגלת לכתוב שטויות בקלות ובמהירות :)
מי שמרגיש מספיק בנוח בקריאת אנגלית מוזמן לבקר. בגוגל פלוס הפינגוין שלי אפילו מכין לאנשים קפה כשאני הולכת לישון.
והרי הקישורים:
ותודה שטסתם מירב.
מירב מקלפת תפוזים 
היסטוריה מעניינת.
שקלתי מפעם לפעם לפתוח בלוג באנגלית אבל זה נראה לי מפחיד מדי… נראה לי שאסתפק בכתיבה וקריאה בעברית :-)
אהבתיאהבתי
כן, מתארת לעצמי שעבור רוב הישראלים זה מפחיד – אפילו למי שיודע אנגלית טוב, זו בכל זאת שפה זרה.
אהבתיאהבתי
ביקרתי ומבקרת :)
נדמה לי שקראתי פעם שאין דו-לשוניות מלאה: תמיד שפה אחת תופסת את הבכורה, לפחות בתחומים מסוימים, ונדמה לי שזה מה שאת מתארת. אם כי, מתוך קריאה כאן ושם, נדמה לי שבכתיבת בלוגים (בלי קשר לתהליכי החשיבה שקשורים בזה, אלא רק מתוך התבוננות בתוצר), את כן דו לשונית.
אהבתיאהבתי
כן, אני יודעת שאת מבקרת, השיחות אתך היו ההשראה לכתיבת הפוסט הזה :-)
עד כמה שאני מבינה זה המצב, שתמיד יש שפה אחת שהיא שפת האם ממש. המצב המוזר אצלי כרגע הוא ששפת האם שלי היא השפה שבה אני משתמשת הרבה פחות, אז היא הרבה פחות שוטפת.
אהבתיאהבתי
זה די הגיוני שבתור מישהי שגרה שנים רבות בחו"ל יהיה לך נוח יותר להתבטא בשפה המקומית.
אני גם חושבת מזה זמן מה לכתוב בלוג גם באנגלית, על פרחי הארץ :-)
אני צריכה לשפץ קצת את האנגלית הבוטנית שלי בשביל זה…
אהבתיאהבתי
רעיון מצויין, אם את יכולה – אני בטוחה שהרבה דוברי אנגלית ישמחו לקרוא על פרחי ישראל! בהצלחה עם שיפוץ האנגלית הבוטנית.
וכן, זה הגיוני, אבל לפעמים מתסכל קצת :-)
אהבתיאהבתי