אז איך היה בפאב?

אז לפני כשבועיים יצאנו לחגוג את יומולדתבעלי כדרכנו, בארוחת ערב בפאב עם ההורים שלו. כשאני חושבת על מירב הצעירה שהגיעה לכאן בזמנו מתל אביב, אם הייתי מספרת לה שבגיל חמישים ומשהו אצא לפאב עם בעלי ועם הוריו בני השמונים ומשהו, אני בטוחה שהיא היתה מתפוצצת מצחוק.

כי הפאבים של תל אביב והפאבים של אנגליה, בייחוד הפאבים של אנגליה הכפרית, זה ממש ממש לא אותו דבר.

אני זוכרת את התדהמה של אחייניתי כשביקרה אותי כאן לפני כמה שנים ולקחתי אותה לפאב כפרי. היה לה שקט מדי :)

כן, יש כאן דבר כזה: פאבים שקטים. מקומות שבהם אפשר לשבת על בירה ולשוחח. בלי לצעוק. (לא כולם. יש ויש. כל פאב והאווירה שלו.) ואפילו לאכול ארוחה טובה – אבל זה חדש יחסית, הקטע של האוכל. במקור פאבים אנגליים היו מקומות שבהם שותים, וזהו. לשמחתי הגעתי לכאן בעידן המודרני, שבו כבר היה מקובל להגיש גם ארוחות – אם כי אני זוכרת את ההלם שלי כשגיליתי שיש להם שעות מוגדרות שבהן המטבח פועל, ומי שבא לפאב בשלוש אחה"צ ומבקש סנדויץ' מקבל מבט כאילו הוא הגיע מהירח ומה פתאום, בשעה כזאת המטבח סגור, הרי כולם יודעים את זה…

גם בערב יש להם את הקטע המוזר הזה של זמני ארוחה, ונתקלתי אפילו בפאבים שבהם ארוחת ערב זה רק עד שמונה וחצי, או אפילו שמונה! מקומות סבירים יותר ממשיכים עד תשע או אפילו תשע וחצי, אבל זהו – אם רוצים לצאת לאכול מאוחר יותר, אז פאב הוא לא התשובה.

חוצמזה הייתי המומה להגיע ללונדון מתל אביב – העיר שאף פעם לא הולכת לישון – ולמצוא שהפאבים סוגרים ב-11 בלילה. מסתבר שזה עניין של חקיקה, ואם הם רוצים להישאר פתוחים מאוחר יותר הם צריכים לבקש רשיון מיוחד. באופן נורמלי, שעות פתיחת פאב כאן הן מ-11 בבוקר עד 11 בערב וזהו – אה, ויש גם את הקטע של סגירה לכמה שעות אחה"צ, מה שאני מבינה שהיה פעם נורמלי בכל הפאבים, ועדיין נהוג בחלק מהפאבים הכפריים. נתקלתי בזה לאחרונה כשבעלי ואני יצאנו לטיול בחיק הטבע ביום קיץ, ואחר הצהריים רציתי קפה – הסתובבנו בחיפוש אחרי פאב מקומי, וכשהגענו מצאנו אנשים מחכים בחוץ כי עוד חמש דקות פותחים.

בכלל, היה לי הרבה ללמוד כשהגעתי לכאן, כולל שיטת ההזמנה בפאב – אני שומעת שבינתיים דברים השתנו קצת בארץ אבל אני הייתי רגילה מהפאבים התל אביביים שיש שירות מלצרים בכל מקום, וזכור לי שנכנסתי לפאב והתיישבתי וחיכיתי… לא זוכרת כמה זמן לקח עד שהאסימון נפל וגיליתי שזה שירות עצמי… ואחר כך, כשהתחלתי לצאת לפאב עם חברים מהעבודה, למדתי את כל המנהגים: לא רק שיש ללכת לבאר להזמין, אלא שאם באים בחבורה אז יש נוהג מוגדר של תורות – כל פעם מישהו אחר מהחבורה ילך להזמין שתיה בשביל כולם, ואבוי למי שלא יעשה זאת!

המנהג הזה נראה לי מאד טיפוסי לאנגלים – הם לא אוהבים לדבר על כסף, כך שהרבה יותר מתאים להם לדבר על קניית משקאות מאשר לחשב כמה זה עלה ולחלק את התשלום. הרבה יותר נעים להגיד "סיבוב המשקאות הזה הוא עלי" – זה גם נשמע נדיב כזה, כאילו זה לא שאנחנו מתחלקים אלא שאתה מציע ברוב טובך לקנות לכולם משקאות… ולרגע, כדי להרגיש יותר בנוח, אנחנו מתעלמים מזה שבעצם יש ציפייה ברורה שמאוחר יותר אני אקום ואגיד בדיוק אותו הדבר, ואם לא אעשה זאת אז אנשים יסתכלו עלי במבטי רצח ויגרמו לי לאט לאט אבל בטוח להרגיש שאני ממש ממש לא בסדר והגיע הזמן שאקום ואשאל מה כולם שותים.

מה שכן, כל זה משתנה כשיוצאים לארוחת ערב בפאב שמתנהג קצת כמו מסעדה – זה קצת השתנה עם השנים, ולא כל הפאבים מתנהגים אותו הדבר – יש שעדיין ממשיכים בגישה המסורתית של הזמנה בבאר, אבל לפחות ברובם יביאו לך את האוכל לשולחן. בפאב שהיינו בו עם ההורים של בעלי לפני שבועיים, זה לגמרי סגנון מסעדה – המלצר בא לקחת את ההזמנה, מביא את האוכל לשולחן, ומביא את החשבון בסוף. ממה שאני זוכרת משנות השמונים המאוחרות כשהגעתי לאנגליה – לא היה כזה דבר בפאבים פה.

אז מה, כתבתי למעלה מ-600 מילה על פאבים ולא הזכרתי את ה-local? אולי פעם אחרת.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “אז איך היה בפאב?

  1. איכשהו רוב מה שכתבת עליו נשמע מוכר מסדרות וסרטים בריטיים… פרט לעניין של ארוחה של ממש בפאב כמו במסעדה :-)

    אהבתי

    • באמת שאלתי את עצמי כמה ממה שאני מתארת יהיה מוכר לרוב הישראלים מסדרות טלויזיה בריטיות :)

      הקטע של פאב שמתנהג כמו מסעדה הוא לדעתי חדש יחסית – כשהגעתי לאנגליה בשנות השמונים המאוחרות זכור לי שהיו פה ושם פאבים שהתחילו להגיש ארוחת ערב אבל הרוב לא. אז זה כנראה עוד לא חלחל לטלויזיה :)

      אהבתי

  2. אני זוכרת כמה הופתעתי כשהייתי בפאב באירלנד וראיתי שבאות לשם משפחות שלמות, עם הילדים ועם הסבתות. לא שהייתי בהרבה פאבים בארץ, אבל תמיד חשבתי שזה אחרת. ובפאב באירלנד גם ניגנו ושרו.

    אהבתי

    • כן, זה הבדל עצום. מה שאני זוכרת מהפאבים של תל אביב – שבצעירותי ביליתי בהם הרבה – זה מקומות בילוי של צעירים, המון רעש, ולגמרי לגמרי מקומות של חיי לילה. כאן הפאב הוא בהרבה מקרים מקום מתורבת, פתוח מ-11 בבוקר כך שאפשר ללכת לשם לצהריים, או לשתות אחרי העבודה למשל. ובהחלט בהחלט מקובל ללכת לפאב עם כל המשפחה בסופ"ש או בערב.

      ושמעתי על הפאבים באירלנד – נשמע יופי!

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s