לפעמים אנחנו קוראים טקסט מוכר ולא שמים לב מה כתוב שם. מילה יושבת לה על הדף ואנחנו לא עוצרים לשאול מה היא עושה שם, לא מתפלאים, לא תוהים. הרי היא תמיד היתה שם, ואנחנו מכירים את הסיפור…
גדלתי אמנם לא בבית דתי אבל בבית הספר למדנו את התורה. הסיפורים של ספר בראשית מוכרים לי. אברהם אבינו – נו, כולנו יודעים עליו, על איך שאלוהים אמר לו "לך לך" ואחר כך הבטיח לו זרע וארץ וכו', וכרת אתו ברית, ונתן לו את יצחק – מכירים, יודעים, ולכן כשאנחנו קוראים את הסיפורים האלה קל מאד לקרוא חפיף ולא לשים לב למילה שיושבת שם ואומרת משהו די מדהים.
ישבתי היום באיחור מה לקרוא את פרשת השבוע של השבוע שמסתיים היום. מחר עוברים לפרשת "וירא" אבל היום קראתי את "לך לך" ומצאתי את "וירא" גם שם :)
כבר בהתחלה, כשאלוהים אומר לאברם לקום וללכת, כבר שם כתוב "וירא ה' אל אברם" – ואחר כך שוב בפרק י"ז, כשהוא בא לדבר אתו על ברית מילה. אולי לא הייתי שמה לב שזה שם בתחילת הפרשה אם לא היה נאמר טיפה אחר כך שאברם בנה מזבח לה' הנראה אליו.
אבל איך זה יתכן? איך יכול להיות שהאל הבלתי נראה, זה שלא יכול אדם לראות אותו ולהישאר בחיים, נראה אל אברם?
כתבתי על זה כבר פעם, בפוסט לרגל פרשת "וירא". אתם מוזמנים לקרוא!
מירב מקלפת תפוזים 