השפן הקטן והאשכולית האדומה (סיפור ליום גשום)

בחוץ יורד גשם, ואני רובצת על הספה עם הלפטופ וכותבת שטויות.

בשבוע שעבר הפכתי לשפן הקטן, עסקתי בעשיית אפצ'י ואחרי יומיים עברתי לשיעולים. הדבר הנפלא ששימח את לבי באמצע כל זה הוא שקפצתי לחנות קרובה ומצאתי להפתעתי אשכוליות מהארץ! לא רק ויטמין סי למטרות לוחמה נגד ההתקררות, אלא כיף של אכילת משהו מהארץ – ומדובר באשכוליות אדומות, שהן באמת כיפיות, ואפילו לא דורשות תוספת סוכר! טעים טעים!

הדבר הלא-כל-כך-נפלא: כאבים בשרירי הבטן מרוב שיעולים. מסתבר שזה דבר שקורה, ואני לא ידעתי – אז אני מודה לאלוהים שבמשך למעלה מחמישים שנה חייתי בלי לחוות את העינוי הזה… ועל כך שזה היה זמני מאד, רק יום וחצי, וגם את זה עברנו בשלום.

עכשיו נשארו רק שאריות ההתקררות – שיעול מפעם לפעם, אבל בלי מכאובים נוספים. והמוח שלי חזר פחות או יותר למצב נורמלי – מה שהכי מעצבן אותי כשאני מתקררת זה השלב שבו אני מרגישה שמילאו לי את הראש בצמר גפן ואני לא מסוגלת לעשות שום דבר שמצריך חשיבה. ערב אחד ישבתי וראיתי את הסרט Chicken Run בדיוידי, כי הייתי צריכה להעביר את הזמן איכשהו בלי מוח. (ברצינות קראו לזה "מרד התרנגולים" בארץ? אבל אלה תרנגולות!) (סרט חביב ומשעשע, בהחלט ממליצה)

מזג האוויר עדיין חצי חורפי, עם טמפרטורות ביום מתחת ל-10 ובלילה בסביבות האפס (היה שלב שבו עלינו מעל לעשר ושמחתי, אבל זה היה רק זמני). אבל ביום ראשון שמעתי צלילי אוטו גלידה בחוץ! כאילו קיץ או משהו…

אני בטוחה שהיה עוד משהו שחשבתי להגיד, ו… נעלם. נו, לא נורא, כנראה שזה לא היה משהו חשוב.

יום רביעי שמח.