טוב, התלבטתי והתלבטתי, כי זה לא משהו שאני עושה בדרך כלל ואין לי מושג אם זה יצא טוב, אבל בכל זאת אני הולכת לנסות לכתוב כאן בעברית את מה שכתבתי היום בבלוג שלי באנגלית. לא לתרגם – כי זה בטוח לא יעבוד (אני ממש לא טובה בתרגום) – אלא לכתוב מחדש את אותן המחשבות: מחשבות על אינסטגרם ועל ראש השנה, והקשר ביניהם.
אינסטגרם זו חווייה חדשה בשבילי – שמעתי על זה מחברים אבל עד לא מזמן לא היה לי סמרטפון אז לא יכולתי להצטרף. עכשיו שהצטרפתי אני ממש נהנית מזה – חיבור בין שני דברים שאני אוהבת: רשתות חברתיות + צילום. נפלא! כשהייתי בחופשה בוויילס הפגזתי את כולם עם תמונות אוכל מבתי קפה, סלפי עם מעיל וכובע בגשם, וכו' וכו'. יש רגעים בחיים שאני מרגישה שהם "רגעי אינסטגרם" – רגעים שלגמרי לגמרי מתאים ומתבקש לצלם אותם ולחלק אותם מייד עם העולם.
מצד שני, יש בחיים גם רגעים שהם לגמרי לא רגעי אינסטגרם – רגעים שלא היינו רוצים לחלק עם העולם, רגעים שלא היינו רוצים לחלק עם אף אחד, רגעים שאנחנו כל כך מתביישים בהם שאנחנו מתאמצים אפילו להדחיק אותם ולשכוח שהם קרו.
ובראש השנה על פי המסורת היהודית אלוהים מסתכל על כל הרגעים האלה, ושוקל את הכל על כפות המאזניים ועושה לנו חשבון שנתי: האם עשית מספיק מעשים טובים כדי לכפר על כל האיכסה? כמה פעמים התנהגת בגסות רוח כלפי הבעל/האשה/הילדים/הכלב/השכן המעצבן שתמיד תמיד עושה את הדבר ההוא שמעצבן אותך/הנהג שחותך אותך בכביש/הנודניקית ההיא בעבודה וכו' וכו' וכו'…
אבל עזבי, אתם אומרים, כולם עושים את זה, זה נורמלי… מה את כבר מצפה, שנהיה קדושים?
אז זהו, שמה שאני מצפה זה לגמרי לא רלוונטי לכלום – השאלה היא למה אלוהים מצפה מאתנו, מה הסטנדרטים שלו? כי הוא זה שיש לו את הזכות לשפוט אותנו, והוא זה שיש לו הסמכות והכוח לקבוע מה יהיה גורלנו.
והוא מצפה שנהיה קדושים.
וכל הסיפור הזה שמכרו לנו על זה שאם נעשה מספיק מצוות ונצום ביום כיפור ונתפלל אז אלוהים יסלח ויכפר והכל יהיה בסדר? זה סיפור שהרבנים המציאו כשנחרב בית המקדש ואי אפשר היה להקריב קרבנות על פי ההוראות שאלוהים נתן לנו, אבל זה סיפור שאין לו שום בסיס בתנ"ך, ואין לנו שום סיבה להאמין שזו אמת. בספר ויקרא יש הוראות מפורשות מאלוהים על מה שצריך לעשות כדי לקבל כפרה על חטאינו, ואין כוכבית והערה למטה: אבל אם המקום שהגדרתי איננו אז תעשו מצוות ותתפללו וסמוך, יהיה בסדר.
אז מה עושים? הכל אבוד? אין כפרה? אם אני לא יכול להיות קדוש ומושלם ולהתנהג למופת 24/7 אז אני הולך לגיהנום וזהו?
אז לא. יש תקווה! יש דרך לקבל כפרה, סליחה ומחילה על כל חטאינו. קוראים לו ישוע, הוא המשיח שהובטח בתנ"ך, הוא בא כדי למות בתור הקורבן המושלם, אחת ולתמיד, לכפר על החטאים לא רק של העם היהודי אלא של כל האנושות – "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם." (יוחנן ג' 16)
זאת הסיבה שאלוהים הירשה שבית המקדש ייהרס ויישאר הרוס כל כך הרבה זמן – כארבעים שנה אחרי שישוע נצלב וקם לתחייה ועלה לשמיים, ארבעים שנה אחרי שבוצעה המשימה שבשבילה הוא נולד, ארבעים שנה אחרי שהוקרב הקורבן המושלם ונפסק הצורך להקריב עזים ביום כיפור כדי לכפר על חטאי העם.
אבל ההנהגה הדתית שלנו אז סירבה להכיר בו, ולכן הם נאלצו להמציא את מה שאני קוראת לו יהדות 2.0 – דת חדשה, שבחלקה מבוססת על התנ"ך ובחלקה על המצאות מצוצות מהאצבע.
בתור צברית, גדלתי כשהדת הזאת היא הדת העיקרית שידעתי עליה, הדת שלימדו אותנו עליה בתור חלק מהמורשת שלנו, חלק מהתרבות של עם ישראל – ורק בתור אדם בוגר התחלתי לגלות את האמת: ישוע הוא המשיח שהובטח לעם ישראל, הוא הכפרה על חטאינו, הוא זה שהנביאים דיברו עליו, שאברהם אבינו האמין בו – האמונה בישוע היא הדרך לעבוד את ה' אלוהי ישראל באמת!
רוצים לדעת עוד על ישוע? אתם מוזמנים לבקר באתר מדברים!
מירב מקלפת תפוזים 