על טעם טוב וריח רע

הסיפור של יום שלישי שעבר התחיל בריח רע ונגמר בטעם טוב. (וגם בריח יותר טוב, אז הכל טוב בסופו של דבר!)

זה היה אחרי כמה ימים של נסיונות לאבחן מאיפה בא הריח הרע שהופיע פתאום בביתנו – העלינו כל מיני השערות, ניקינו כל מיני דברים שמסתבר שזו דווקא לא היתה אשמתם, ובסוף הגענו למסקנה שהמדובר בביוב סתום. אז בעלי התקשר לאיזו חברה שמתעסקת בבעיות ביוב, הזמין אותם לבוא ביום שלישי אחה"צ – הם אמרו שיבואו בין אחת לשלוש – ואני, שלא במיוחד דיבר אלי הקטע של להיות בבית כשעושים פה עבודות מסריחות, יצאתי לי לבית קפה.

זה כל כך לא משהו שאני נוהגת לעשות – בין השאר מפני שבתי קפה פה בדרך כלל סוגרים כל כך מוקדם ואני צפור לילה, ובין השאר מפני שבתור אדם מופנם, הרבה יותר טבעי לי להישאר בבית. אבל מצד שני, תמיד היה לי חלום כזה בראש, למצוא בית קפה נחמד וידידותי במרחק הליכה מהבית, ולשבת שם לכתוב – במקור החלום היה על מירב שיוצאת מהבית עם לפטופ, אבל עכשיו שיש לי סמארטפון זה עוד יותר קל לביצוע!

ובית הקפה הקרוב, שאני עוברת על פניו לפעמים בדרך לחנויות או בדרך לתחנת האוטובוס, לאחרונה החליף בעלים והתחיל להיראות לי יותר אטרקטיבי. הצצה בתפריט דרך החלון כשעברתי שם גילתה שיש להם סנדויצ'ים מעניינים…

אז ביום שלישי שעבר, הודות לבעיות הביוב, היה לי תירוץ לבדוק – ולגלות שאכן זה בית קפה נחמד! עם סנדויצ'ים נפלאים, עם קפה טוב, עם אנשים ידידותיים ואווירה נינוחה ונעימה! (ולא להאמין, שתיתי אייס קפה – באמצע נובמבר באנגליה… היה יום חמים יחסית וממש לא התחשק לי משקה חם.) (כשאני אומרת חמים יחסית, אני מתכוונת שעלינו למרומי ה-16 מעלות…)

וכן, אחרי שחיסלתי את הסנדויץ' הנפלא (טוסט עם גבינת חלומי ועגבניות, וזה בא עם סלט טעים ועם קולסלו כל כך נפלא שחיסלתי את כולו לפני שנגעתי בסנדויץ') (ואני בדרך כלל לא בעניין של סלטים כשיש לפניי טוסט עם גבינה) ישבתי עם הסמארטפון ועסקתי בכתיבה! איזה כיף!

אחרי כמה זמן הגיעה אמא עם ילדים רועשים ונאלצתי להפסיק לכתוב (לזכותה ייאמר שהיא בהחלט ניסתה לגרום להם להיות פחות רועשים) אבל עדיין היה כיף לשבת שם עם אייס קפה ולשחק סוליטר מה-ג'ונג, וכמובן הרבה יותר כיף מאשר להיות בבית כשמתעסקים לנו עם הביוב – אם כי בסוף חזרתי הביתה לפני שנגמר הסיפור, כי הסיפור התארך קצת…

האיש שבא בשעות אחה"צ המוקדמות בדק והגיע למסקנה שהבעייה היא לא אצלנו אלא זה היה משהו בצנרת של שורת הבתים שאנחנו חלק ממנה – אנחנו גרים במה שהבריטים קוראים לו terrace, כלומר כמה בתים שמחוברים יחד (נדמה לי שבארץ נהגנו לקרוא לזה רכבת), והבעייה היתה בצנרת של ה-terrace, ומסתבר שבמקרה כזה חברת המים אחראית על זה. אז בעלי התקשר לחברת המים, והם שלחו מישהו – לשמחתנו לקח להם רק איזה שעה וחצי להגיע! – ובסביבות שש בערב הוא סיים, ונשמנו לרווחה :-)

ועכשיו יש לי חשק עז לסנדויץ' עם גבינת חלומי…