אז מה היה לנו? יומולדת, וכאילו ט"ו בשבט, וכו'

שוב לא כתבתי כאן למעלה מחודש! אז מה היה לנו בינתיים? היה יומולדת לבעלי, וחגיגת ט"ו בשבט במקרה ובאיחור קל.

וחוץ מזה פברואר אנגלי, מה שאומר מפעם לפעם השמש זורחת, מפעם לפעם הגשם גושם, והטמפרטורות רוב הזמן נעימות אבל פה ושם יש כמה ימים של קור, כדי להזכיר לנו שהאביב עדיין לא הגיע.

נרקיסים ממני

ברכה ממני על המקרר

הזר שאחותו שלחה

הפרחים שקניתי לבעלי לרגל יום הולדתו הם הנרקיסים הנפוצים כאן, שזאת עונת הפריחה שלהם. בכלל יום ההולדת הזה היה בסימן צהוב: אחותו מוויילס שלחה לו זר פרחים צהוב (זה שעל השולחן הקטן עם כרטיסי הברכה), ואני הוספתי לכרטיס גם ברכה באותיות צהובות על המקרר. (הוא לומד לאט לאט קצת עברית, ויודע לקרוא – ואפילו לכתוב – "יום הולדת שמח".)

(ועכשיו שמתי לב שאפילו כרטיס הברכה שהוא קיבל ממני בא עם תמונה של גבינה צהובה… סתם בדיחה דבילית שעובדת רק באנגלית. אנחנו אוהבים בדיחות דביליות.)

בערב יצאנו, כמו כל שנה, לארוחת ערב בפאב כפרי נחמד עם ההורים שלו. ואחר כך נסענו הביתה עם עץ באוטו – עץ שתפס את כל האורך של האוטו, כך שאני נאלצתי לשבת במושב שמאחורי הנהג כי כל הצד השמאלי של הרכב שימש בתור מיטת עץ. (לא מיטת עץ במובן הרגיל… אלא מיטה שעליה שכב עץ, כשהטוסיק שלו בבגז' וענפיו ליד החלון הקדמי.)

העץ הוא מתנה מההורים שלו – משהו שהוא אמר שהוא רוצה: עץ שזיף, שיגור בפינה האחורית של הגינה במקום השתיל הקוצני שהתפרש יותר מדי והפריע לי כשהייתי צריכה גישה לפחי הזבל. במשך כמה ימים העץ ישב בגינה וחיכה בסבלנות, ואז ביום ראשון אחה"צ, שהיה יום יפה ובלתי גשום, בעלי החליט שהגיע הזמן לשתול אותו.

רק אחר כך נזכרתי שיום לפני כן היה ט"ו בשבט. אז הנה, חגגנו ט"ו בשבט במקרה, ובאיחור של יום – שתלנו עץ :)

התמונה היא מלפני השתילה. לא תמונה משהו. סתם שתראו איך הוא נראה בשלב זה.