אכן היה לי חג פורים שמח! מאד!

אומרים שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות, וזה נכון גם למצבי כישראלית שחיה באנגליה, יהודיה בין גויים – החסרונות כוללים, למשל, את אי היכולת להשיג קוטג' של תנובה :-) ואת זה שבפורים אני היחידה כאן שרוצה להתחפש – אבל יש גם יתרונות בלהיות היחידה שרוצה להתחפש: המוני הזדמנויות לספר לאנשים למה אני נראית כל כך מוזר היום, ולהזכיר גם להם וגם לעצמי כמה נפלא אלוהים, ואיך הוא הציל את עם ישראל מהמזימות של המן הרשע. בארץ כולם מתחפשים, ואף אחד (חוץ מאולי ילדים קטנים, או תיירים) לא שואל למה, ואם לא הייתם בבית כנסת לקריאת המגילה (לא זכור לי שאי פעם בחיים הייתי) אז סביר להניח שהסיבה למסיבה היא לא נושא שיוצא לכם לדבר עליו הרבה. אבל כאן אני מוקפת באנשים שרובם לא יודעים על חג פורים, ואפילו אלה ששמעו על פורים לא ידעו שנהוג להתחפש.

אז כשהגעתי ביום ראשון לאסיפת קהילה עם שיער צבוע (רציתי ורוד, על מיכל הספריי היה כתוב ורוד, אבל יצא לי שיער אדום) קשור בקוקיות של ילדות, וציור בליפסטיק ורוד על הפרצוף, כולם רצו לדעת למה ומדוע :-)

הילדים, כמובן, במיוחד אהבו את זה… קוקיות My Little Pony וצפרניים צבועות בלק ורוד ותכלת – ילדות קטנות מאד התרשמו… והילדה שבי מאד נהנתה :-)

מה שכן, זאת פעם ראשונה ואחרונה שאני משתמשת בספריי צבע שיער חד פעמי. הצבע יורד על הכל… על הידיים כל פעם שנגעתי בשיער, על צווארוני חולצות, על המגבת כל פעם שחפפתי בנסיון להוציא את הצבע מהשיער אחרי שעבר פורים… ומה שזה עשה לטקסטורה של השיער שלי – לא יכולתי אפילו לסרק או להבריש כשהשיער היה צבוע, הרגשתי כאילו השיער שלי הפך לאיזה מין חייזר… הוא הרגיש יבש כזה, חסר חיים… ואחרי שלוש חפיפות אני עדיין לא מרגישה שהוא חזר למצב נורמלי.

מצד שני, זאת היתה הזדמנות לגלות שהצבע הזה מתאים לי, ומי יודע, אולי יום אחד אלך למספרה ואעשה צבע אמיתי, כמו גדולים :-)