הפעם אני רוצה להתחיל עם סיפור: היה היתה פעם בחורה שפגשה בחור והתאהבה בו עד מעל לראש. והבחור אהב אותה, אבל מה, הוא נאלץ לנסוע לארץ רחוקה, מקום שאין בו טלפונים או אינטרנט או כלום, והיא לא תוכל לראות אותו המון המון זמן. הוא השאיר לה למזכרת ספר שירים שהוא כתב – והבחורה, כמובן, יושבת בבית וקוראת שוב ושוב בספר הזה, כי היא יודעת שהשירים האלה באו ישר מהלב של אהוב לבה.
האנלוגיה הבלתי מושלמת הזאת עלתה בראשי כתוצאה משיחה על התנ"ך עם מישהו שלא מאמין שזה דבר ה', ולכן כל הגישה שלו לספר הזה שונה לגמרי משלי – ואני מבינה, כי הגישה שלי לתנ"ך היתה שונה מאד לפני שפגשתי את המחבר והתאהבתי בו.
כשהייתי ילדה, תנ"ך היה אחד המקצועות ההכי פחות אהובים עלי בבית הספר. זה היה נושא ששעמם אותי לחלוטין. ואני לא זוכרת שהכרתי מישהו שלא חשב כך – גם בבית וגם בבית הספר, כל מי שהכרתי ראה בזה סתם ספר שצריך ללמוד כי זה חלק מהתרבות שלנו אבל זהו, אף אחד שהכרתי לא ראה בזה ספר משמעותי במיוחד. הייתי באופן כללי תלמידה טובה אבל בתנ"ך כל כך לא השקעתי שזה המקצוע היחיד שבו זכור לי שהצלחתי לקבל ציון בלתי מספיק בבחינה ביסודי. כיום אני פוגשת פה אנשים ששומעים שאני יהודיה וחושבים שזה אומר שאני מכירה את התנ"ך מצויין… אבל האמת היא שעד שפגשתי את ישוע, התנ"ך פשוט לא עניין אותי.
אבל עכשיו – עכשיו שאני מכירה אישית את המחבר, ומאוהבת בו מעל לראש – עכשיו אני אוהבת לקרוא את הספר הזה כי אני יודעת שהוא בא ישר מהלב של אהוב לבי. ולכן כשאני קוראת בכתובים, השאלה שבראש מעייני היא: למה התכוון המשורר באומרו? אני רוצה לדעת מה אלוהים מנסה לומר, מה המסר שהוא מנסה להעביר לנו – כי אני אוהבת אותו עם כל הלב!
האנלוגיה כמובן לא מושלמת. אלוהים הוא מחבר התנ"ך אבל הוא השתמש בבני אדם ככותבים, אז אנשים שלא מכירים אותו נוטים לחשוב שבני אדם המציאו את כל מה שכתוב. יש המוני סיבות למה זה לא הגיוני ולא אנסה למנות כאן את כולן, רק אומר שמנסיוני האישי אני יודעת איך זה כשאלוהים נותן לבן אדם מילים לכתוב או להגיד – היתה תקופה בחיי שבה הוא עשה לי את זה מפעם לפעם, נתן לי מסר מילולי להעביר למישהו. אני זוכרת שהרגשתי לפעמים מאד נבוכה, הרגשתי מוזר ולא היה לי מושג קלוש מה משמעות המילים שהוא אמר לי להעביר, אבל מכיוון שהיה לי מאד ברור שזה אלוהים, צייתתי. והתגובות של האנשים שהעברתי להם את המסרים ממנו – התגובות האלה הראו לי שכן, היתה לזה משמעות בשבילם.
אני רואה את אותו עקרון בתנ"ך, כשהאדם שכתב ספר מסויים לא יכול היה לדעת למה התכוון המשורר, לא יכול היה להבין את כל הרבדים שאני יכולה להבין עכשיו כי הדברים שהטקסט מנבא כבר התרחשו בינתיים – אבל מתוך ציות, האנשים האלה כתבו את מה שאלוהים אמר להם לכתוב, בלי להבין הכל.
מפתה אותי להיכנס לדוגמאות ספציפיות אבל לא, לא עכשיו. אולי בפוסט אחר. כרגע אני מאמינה שזה כל המסר שאלוהים רוצה שאכלול בפוסט הזה: התנ"ך הוא לא ספר שהומצא ע"י בני אדם, הוא ספר שנכתב בהשראת אלוהים, ואם אתם רוצים להכיר את אלוהים אתם מוזמנים לפתוח את הספר הזה ולקרוא – בלי פרשנויות רש"י ושות', שעיוותו את כוונת המשורר עד שאין להכיר. אני מזמינה אתכם לשכוח את מה שלימדו אתכם בבית הספר, ולבקש מאלוהים שיעזור לכם להבין מה הוא באמת אומר.
מה שתמצאו שם זה האוצר ההכי גדול בעולם – דבר אלוהים חיים!
מירב מקלפת תפוזים 
אני חושב שהתנ"ך מאוד מעניין וחשוב למרות שאני לא מאמין בקיומו של אלוהים.
אהבתיאהבתי
כן, לא נכנסתי לזה בפוסט אבל אני יודעת שיש אנשים שחושבים שהתנ"ך מעניין וחשוב בלי שיכירו את אלוהים ובלי שיבינו שזה דבר אלוהים חיים – אותו אדם שהזכרתי, למשל, הוא יהודי שמאד מתעניין בתנ"ך. אבל כולכם מפספסים את מה שהכי חשוב בספר הזה – וכואב לי הלב עליכם שאתם קוראים מסר מבורא העולם שאוהב אותנו, בלי להכיר אותו ובלי להבין שזה מסר ממנו, המסר ההכי חשוב בעולם!
אהבתיאהבתי