מה נשתנה הפסח הזה

אז הייתי היום בסופר וקניתי מיץ ענבים. ובשבוע שעבר קניתי מצות. אז זהו – אני מוכנה לליל הסדר.

אבל מה עם חרוסת, ומרור, וזרוע, וכו' וכו' וכו'?

נו, עם כל הכבוד למסורת, אני לא מרגישה מחוייבת לקיים מנהגים שאלוהים לא ציווה לקיים. הרי אני אפילו לא מקיימת את כל מה שאלוהים כן ציווה…

יש לי ידיד דתי, שעסוק במיוחד השבוע בביעור חמץ לקראת החג. ואני מתאפקת בנימוס ולא שואלת אותו: תגיד, זה שאתה מקפיד לבער חמץ ולהפריד בשר חלב ולהגיד את הברכה המתאימה לכל מצב וכו' וכו' וכו' – אתה ברצינות חושב שזה משנה, כשאת מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אתה הרי לא מסוגל לקיים?

זה לא אישי נגדו – גם אני לא מסוגלת לקיים את המצווה הזאת. אף אחד לא מסוגל! לא כלפי כולם, כל הזמן! הידיד הדתי שלי הוא איש נחמד באופן כללי, אבל יש מצבים שבהם הוא מאבד סבלנות עם אנשים – מי מאתנו יכול להגיד שזה אף פעם לא קורה לו? מי מאתנו לא מתעצבן לפעמים אפילו על האנשים הקרובים והיקרים לו? שלא לדבר על הנהג שחותך אותך בכביש, או ההיא שנדחפת לפניך בתור, או השכנים שעושים רעש כשאתה מנסה לישון… שלא לדבר על אנשים שפוגעים בנו ברצינות, אנשים שמכאיבים לנו בכוונה, אנשים שגורמים לנו נזק ממשי, אנשים ששונאים אותנו…

אני אוהבת את בעלי מאד, אבל אפילו אותו אני לא אוהבת באותה מידה שאני אוהבת את עצמי.

ביום שבו אצליח לקיים "ואהבת לרעך כמוך" כלפי כולם 24 שעות ביממה, אז אולי – אולי! – ייראה לי שווה להקדיש מאמצים לקיים את שאר המצוות שאלוהים ציווה עלינו.

בינתיים? אני חיה חיים ריאליסטיים, מכירה במציאות: אני, כמו כולם, רק בן אדם. אני לא מסוגלת לעמוד בסטנדרטים של אלוהים. אין מצב.

ולכן אני אסירת תודה לישוע המשיח, שהקריב את עצמו כדי לכפר על חטאי כל מי שיאמין בו. בזכות ישוע אני מסוגלת לחיות עם זה שאני לא מסוגלת לקיים את "ואהבת לרעך כמוך". בזכותו אני יודעת שאלוהים סולח לי – על הכל!

זה לא אומר שלא אכפת לי, זה לא אומר שאני לא מנסה לשפר. אני אסירת תודה, ולכן אני רוצה לחיות חיים שישמחו אותו. אבל אני יודעת שבכל מקרה הכל נסלח לי, אלוהים אוהב אותי כמו שאני, ואין שום דבר שאני צריכה לעשות כדי לכפר על חטאיי. ואין טעם לנסות לקיים את כל המצוות – כי זה בלתי אפשרי! לקח לי המון זמן להבין את זה: התורה לא ניתנה לנו בתור רשימת חוקים שנתעסק בהם באובססיביות וננסה לראות כמה מהם אנחנו יכולים לקיים בלי לאבד את שפיות דעתנו. וגם לא בתור רשימת חוקים שנחפש דרכים לעקוף… לא, התורה ניתנה לנו כדי שנסתכל על הרשימה הענקית הזאת ונבין שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בסנטדרטים של אלוהים, ונבין שאנחנו זקוקים לכפרה – ונפנה לאלוהים, ולמשיח שהוא קודם הבטיח ואחר כך שלח, שהוא הקרבן האולטימטיבי עבור כל חטאי האנושות!

בליל הסדר נספר ביציאת מצרים, נזכור את אותו הלילה שבו אלוהים הרג את הבנים הבכורים בכל ארץ מצרים ופסח על אותם בתים שחסו תחת דם הקרבן. זאת היתה תמונה של משהו הרבה יותר גדול שעמד לקרות מאות שנים אחר כך – המשיח מת כדי שכל מי שחוסה תחת הדם שלו, עלינו יפסח אלוהים כשהוא ישפוט את העולם.

לכן אני מרגישה שאם יש לי מצות ומיץ ענבים, יש לי את כל מה שנחוץ כדי לחגוג את ליל הסדר. בעלי ואני נשב ונספר ביציאת מצרים, נזכור את איך שאלוהים הוציא את עם ישראל מעבדות לחירות ואיך שהוא פסח על הבתים שהיה עליהם דם – ונזכור את איך שישוע בא להושיע את עם ישראל ואת כל העולם, ולשפוך את הדם שלו כדי לכפר על חטאי האנושות כולה. בסעודת הפסח האחרונה שלו לפני שנצלב, ישוע שבר מצה וחילק אותה בין תלמידיו, ואמר: "זה גופי הניתן בעדכם". אחר כך העביר ביניהם כוס יין ואמר: "הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם."

זאת הברית החדשה שאלוהים הבטיח דרך הנביא ירמיהו:

ירמיהו ל"א:

30 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה; 31 לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה; 32 כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם; 33 וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.

את הברית שכרת אתנו אלוהים בהר סיני הפרנו ואנחנו ממשיכים להפר כל הזמן. תודה לאל, זה לא סוף הסיפור!

חג שמח!