יו, ממש הגזמתי הפעם

אז לא רק שכמעט יום כיפור ועוד לא איחלתי לקוראיי שנה טובה, אלא שכמעט סוף ספטמבר ופעם אחרונה שכתבתי כאן בכלל היתה בתחילת אוגוסט.

עם קוראיי הסליחה (שזה ממש מתאים ליום שלפני ערב יום כיפור) וכל מה שיש לי לומר זה:

זה לא אתם, זה אני.

זכור לי במעורפל שמתישהו באוגוסט חשבתי שהדבר הבא שיהיה לי לכתוב עליו זה יום הנישואין שלנו, ובהחלט התכוונתי לספר על הביקור שלנו במוזיאון החי, מקום נפלא שבו מסתובבים בחוץ ורואים איך אנשים חיו בעבר, איך עשו כל מיני עבודות בניין וחקלאות וכו'. ויש בעלי חיים, וגינות של פעם עם צמחי מרפא של פעם – יש כל כך הרבה לראות שם, זאת פעם שניה שאנחנו מבקרים כי פעם ראשונה הרגשנו שפספסנו המון כי לא היה לנו מספיק זמן.

והנה תמונה אחת מתוך המוני התמונות שצילמתי שם:

חוצמזה החיים טובים, הסתיו התחיל (בשלל צבעים) אבל עוד לא ממש קר, והיום היה יום שמש נפלא! ראש השנה בא בדיוק כשהיינו בקבוצת בית, אז לקחתי עוגת דבש כדי לחגוג עם כולם. ארוחה יעני חגיגית עשיתי ביום שישי בערב (כי זה מה שהסתדר לנו) – לא שאני עושה מי יודע מה, אבל סלמון בתנור זה נחשב בתור דג, לא? זה הדג היחיד שאני יודעת להכין. טעים, וקלי קלות – זה סגנון הבישול שלי באופן כללי :)

בעניין בישולים, בשבוע שעבר עליתי כתה ב"להיות אדם בוגר" (או לפחות לעשות את עצמי…) – בפעם הראשונה בחיי עשיתי את הדבר הזה שנקרא לבשל ארוחה בשביל אנשים ולהביא להם הביתה! כלומר, לשים את האוכל החם בבגז' ולנהוג עם זה – ממש כמו גדולים :) כי לרועה הקהילה שלנו ואשתו יש תינוק חדש (חדש חדש! כזה פיצפון! לא רק שהוא בן פחות מחודש – הוא נולד ארבעה שבועות מוקדם, אז הוא ממש פיצי) (וחמוד!) אז אנשים מהקהילה מבשלים להם ארוחות לכמה שבועות הראשונים, וכששמעתי על זה חשבתי: 1. יו, איזה יופי, אני גם רוצה! (כי אני אוהבת אותם כל כך!) 2. רגע, מירב, השתגעת? את הרי בחיים לא עשית כזה דבר, ויש המון אנשים עם נסיון שיודעים מה הם עושים והרבה יותר הגיוני להשאיר את זה לאנשים שיודעים. 3. אבל אני רוצה! אני אוהבת אותם כל כך! וזאת הזדמנות חד פעמית לפנק אותם!

אז ביום חמישי שעבר בישלתי ולקחתי בבגז' של האוטו: תבשיל עוף בקדירה, תפוחי אדמה אפויים, וסלט ירקות קצוץ כדי שיכירו סלט ישראלי. והרגשתי ממש כמו גדולה :)

וביום ראשון זכיתי להחזיק את התינוק בזרועותיי לכמה דקות. תענוג!

עכשיו נשאר לי רק למצוא את התמונה שהתכוונתי לצרף – מהביקור במוזיאון ההוא – ולאחל לכם, באיחור מה, שנה טובה ומבורכת (וצום קל למי שצם ורוצה צום קל).

והנה קצת יופי של סתיו אנגלי, להנאתכם – מהגינה שלנו: