ינואר

ושוב אני קופצת לביקור קצר, במצב ישנוני למדי – אבל מצב ישנוני למדי זה חלק אינטגרלי מהחיים שלי מאז שהתחלתי ללמוד, וימי חמישי נוטים להיות ישנוניים במיוחד כי יום חמישי זה היום שבו אני קמה ויוצאת מהבית מוקדם ומבלה שעתיים בחדר מלא ילדים קטנים. אז אין לי מוח ללימודים, ולכן נראה לי סביר לקפוץ לביקור כאן. חוצמזה ביום שלישי ורביעי הספקתי יופי ללמוד, אז אני מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי הפסקה קצרה.

ללימודים חזרנו לפני שבוע וחצי, אחרי הפסקה של חודש וקצת בין הסמסטרים – שבה קיוויתי להספיק שתי עבודות, אבל הצלחתי לסיים עבודה אחת, שכמו שהבריטים אומרים זה יותר טוב משיתקעו לך מקל בעין. כן, ביטוי מוזר… הכוונה היא: זה יותר טוב מכלום. ובתור מי שנהגה בעבר להיות דחיינית מארץ הדחיינים, אני מרגישה שההישג הזה הוא הרבה הרבה הרבה יותר טוב מכלום: הגשתי עבודה חודשיים ויום לפני הדדליין! ועכשיו יש לי רק עבודה אחת, ולא שתיים, להכין בזמן הלימודים בסמסטר ב'. (יש עוד אחת שהדדליין שלה הוא באפריל, כך שאוכל לעבוד עליה בהפסקה שבסוף סמסטר ב'.) (בעצם שמעתי שמועה על עוד עבודה, שעוד לא סיפרו לנו עליה רשמית אז אני לא יודעת מתי נצטרך להגיש אותה. אז נראה לי שאין טעם לדאוג בינתיים.)

חוצמזה? הייתי היום במארקס אנד ספנסר והצלחתי לקנות ג'ינס למרות שהעובדות בחדר ההלבשה היו כל כך אנטיפטיות שכמעט הוציאו לי את החשק.

והחל מאתמול אני מרגישה שחורף. יצאתי בערב ונאלצתי להסיר קרח מהחלון כדי שאוכל לראות משהו, וזאת היתה פעם ראשונה בעונה הזאת!

מחר, אם אלוהים יתן לי כוח ומוח, אמשיך בלימודים. יש לנו המון חומר לקרוא! (זה בסדר, הזהירו אותי לפני תחילת הקורס. וזה חומר מעניין! מרתק אפילו!) אבל הערב אני לא מנסה אפילו. הערב, נראה לי, מכיוון שבעלי לא בבית, יוקדש לנטפליקס. מחר בעלי חוזר הביתה, ואחרי כמה ימים של ארוחות מוכנות במיקרוגל אני מבשלת עוף בתנור. (אם כי תמיד נראה לי מוזר להגיד שאני מבשלת כשכל מה שאני עושה זה לשים משהו בתנור ולתת לתנור לעשות את העבודה. זה לא בישול אמיתי בעיניי אם אני לא עומדת ליד הכיריים ובוחשת.)

וכאן מגיע לסיומו קובץ המחשבות המבולגנות של מירב. וכמעט בא לי להגיד שבת שלום, כי איכשהו הראש שלי מאז שהתעוררתי משנת אחה"צ משוכנע שיום שישי היום. מה לעשות עם הראש הזה? נתתי לו קפה, זה לא עוזר ברמת הישנוניות הזאת. ניחא. מחר יהיה יום חדש, ואני מקווה למוח ער.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “ינואר

  1. נזכרתי שכשהילדים היו קטנים, הילד תמיד דחה עבודות בבית הספר לרגע האחרון (או שלא עשה אותן בכלל), ואילו הקטנה תמיד עשתה אותן לפני הזמן, כי היא מאוד מאורגנת ומסודרת. ופעם הוא אמר לה, בכאילו-בהלה: אוי, קטנה, בעוד שלושה שבועות יש לך מבחן ועוד לא גמרת להתכונן!

    מקווה שהתעוררת בינתיים :) נשמע שאת מרוצה מאוד בלימודים, מאחלת המשך הצלחה והנאה!

    Liked by 1 person

    • סיפור חמוד :) וקצת מזכיר לי שיחות בכיתה… והמבטים המוזרים שאני מקבלת, כי אני שוברת את הכללים הבסיסיים של איך שסטודנטים אמורים להתנהג :-)

      ותודה, כן, מאד נהנית מהלימודים!

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.