יו, יש לי אוטו :)

אז לקח לנו איזה שבועיים אבל כן מצאנו אוטו חדש. ומסתבר שהשם שנתתי לו הוא שם שאי אפשר לכתוב נכון בעברית… קראתי לו Hugh, בתור קיצור ל-Hyundai, ואז התברר לי שאת שם החברה הזאת כותבים בעברית כאילו ה-H לא קיים, וגם את השם הפרטי Hugh כותבים בעברית: יו.

אז הרשו לי להציג בפניכם את יו, אפילו שנורא נורא מצחיק אותי לכתוב ככה את השם שלו, כי זה כל כך לא מייצג את איך שאני מבטאת את השם הזה… אבל ברור לי שאם אכתוב "היו" זה ייראה כמו הפועל "להיות" בגוף שלישי רבים עבר, ואנשים יבטאו את זה באופן טבעי עם קמץ מתחת ל"ה". ואפילו אם אתגבר על העצלות ואקום להסתכל על הפתק שיש לי עם הקוד של איך מנקדים במחשב ואוסיף שווא מתחת ל"ה", עדיין יהיו אנשים שהמחשב שלהם לא מציג את זה נכון (אני מדברת מנסיון מר), שלא לדבר על אנשים שלא יודעים לקרוא ניקוד…

אז חוץ משמו, וחוץ מזה שכפי שחדי העין ביניכם כבר הבינו המודל הוא יונדאי i10, מה עוד יש לי לספר לכם? הוא אוטו יד שניה, בן 4 – אותו גיל שהיה האוטו הקודם כשקנינו אותו לפני עשר שנים – והוא די נוח לי לנהיגה. ניצלנו את ההזדמנות לשדרג לאוטו עם דלתות מאחורה, מה שמן הסתם ישמח את לבם של אנשים שאנחנו נותנים להם טרמפ. הבגז' טיפה קטן יותר ממה שאני רגילה, אבל מסתבר שזה מה שהולך עכשיו עם מכוניות קטנות. ובכמה מובנים האוטו הזה מקדם אותי לכיוון המאה ה-21 (או לפחות שלהי המאה ה-20…) מיזוג אוויר, נגן דיסקים (האוטו הקודם הכיר רק קסטות), ופתיחה/נעילה בלחצן במקום במפתח!

מה שכן, אני שמחה מאד שיש לאוטו הזה גם מפתח. הרכב החלופי הזמני שקיבלנו אחרי התאונה היה מפלצת מוזרה עם טכנולוגיה כל כך חדשנית שאפילו לא ידעתי שהיא קיימת – זה היה רכב שמתניעים בלי מפתח! לוחצים על כפתור כדי להתניע, וזו תחושה כל כך מוזרה! במקום מפתח יש לך רק כזה עם לחצנים, ויש סנסורים באוטו שאומרים לו אם ה"מפתח" שם או לא – אם לא אז הוא לא יתניע, אבל זהו, הוא רק צריך לדעת שה"מפתח" בתוך הרכב, והוא מתניע בלחיצה על כפתור. כל כך לא הסתגלתי לזה… הרגשתי שמאד חסר לי השלב הזה של להכניס מפתח ולהתניע – כשאני עושה את זה, המוח שלי מקבל את המסר שאני עכשיו נוהגת, בניגוד ללחיצה על כפתור, שמרגישה כאילו אני מדליקה מחשב או משהו.

אבל תודה לאל זה היה רק רכב זמני, והאוטו החדש כן מתניע עם מפתח. <אנחת רווחה>