החורף בא היום!

בשבוע שעבר עדיין קיטרנו פה על הגשם והרוח, אבל הטמפרטורות עדיין היו מעל עשר (אם כי לא הרבה מעל). הבוקר הייתי צריכה להסיר קרח מהחלון של האוטו לפני שיצאתי לאסיפת קהילה, ועכשיו אני בבית בחולצה חורפית חמה ומתחתיה דבר שאין לי מושג איך לקרוא לו בעברית – אפילו לא בטוחה אם יש לנו מילה לזה, כי למה שתהיה לנו כשאין בארץ רמות קור כאלה… גופיה מחממת, באנגלית קוראים לזה thermal vest, עשוי מבד מיוחד שמחמם. בכלל הביגוד כאן שונה בגלל האקלים, בארץ אף פעם לא תיארתי לעצמי שאצטרך מעיל קיץ ומעיל חורף – בקיץ מעיל גשם קל, ובחורף מעיל עבה יותר, בנוסף לכובע צמר וכפפות. ולאחרונה גיליתי את נפלאות הכפפות קצוצות האצבע, שמאפשרות לידיים שלי לא לקפוא לגמרי כשאני צריכה להשתמש באצבעות, למשל כדי להקיש על מסך הטלפון הנייד. וחוץ מזה יש גם מה שנקרא באנגלית gillet, שזה ווסט מחמם, שמתישהו כשנהייתי פחות צעירה התחלתי להרגיש שאני צריכה בתור שכבה נוספת. ("פחות צעירה" מרגיש לי הרבה יותר טבעי מאשר להגיד שהזדקנתי, כי בכל זאת אני רק בת שישים ואחת/כמעט שתיים)

חוצמזה כמובן אני מודעת לתאריך היום, איך אפשר לא להיות מודעים לתאריך, לא יודעת מתי יגיע היום שנפסיק לחשוב במונחים של כמה זמן מאז השבעה באוקטובר. ומה אני יכולה להגיד? מה כבר יש להגיד? מתפללת יום יום בשביל הארץ שלי והעם שלי, ומנסה ככל יכולתי להפיץ מידע אמיתי ברשתות חברתיות כנגד כל השקרים וההסתות. ומודה לאלוהים שהוא ממשיך לעזור לנו נגד האוייבים שלנו, ושיש לנו צבא. הלכתי לפני כמה ימים לראות את הסרט החדש על ניקולס ווינטון, שהציל מאות ילדים יהודים מהשואה, וזאת תזכורת כואבת על מה שקרה כשלא היו לנו מדינה וצבא משלנו.

נו טוב, אז מסתבר שאני כן בעניין של כתיבת בלוג בכל זאת. אפילו אם זה בלוג שמסתובב חסר תכלית מפה לשם ומשם לפה, מהסרת קרח מהאוטו למלחמה ולסרט שראיתי וכו' וכו'. זה מה שיש לי. להגנתי, אני די ישנונית בימי ראשון אחה"צ כי אני קמה מוקדם ללכת לאסיפת קהילה, ו- למי שלא עוקב – אני מאז ומתמיד ציפור לילה. אז ביום ראשון אחה"צ אני אפופת ישנוניות, אבל זה לגמרי שווה את זה. רוצים לדעת למה? אם אתם רוצים, אנסה לכתוב על זה פעם. בינתיים, הרי לכם נפנוף לשלום ממני, ואני חושבת שעכשיו אחזור לספה ואנמנם קצת.