היה יום הולדת (והיה יופי!)

וואו, כמעט שבועיים עברו מאז המסיבה! (עשרה ימים, ליתר דיוק)

אבל אתמול קיבלתי תמונות מאחד האורחים וזה הזכיר לי שלא כתבתי כאן על יום ההולדת הנפלא שלי, אז הגיע הזמן לדווח על הארוע ההיסטורי הזה!

למה ארוע היסטורי, אתם שואלים? כי מירב לא עושה מסיבות.

או, ליתר דיוק: מירב גירסה 2.7 לא עושה מסיבות, אבל מירב גירסה 2.8 מסתבר שכן…

ברצינות, המירב של אפילו רק לפני חצי שנה היתה מתפוצצת מצחוק אם הייתם מספרים לה שהיא לא רק תעשה מסיבת יום הולדת, אלא שהיא תעשה זאת כי היא ממש תרצה מסיבת יום הולדת! ואם הייתם מספרים לה שהיא תזמין למסיבה את כל הקהילה שלה… (שזה למעלה ממאתיים איש – לא שכולם באו, מן הסתם, אבל היינו בערך שישים איש בסוף.)

אבל בכמה חודשים האחרונים אני מוצאת ש- למרות שלא הפסקתי להיות מופנמת ולהזדקק לזמן בשקט לבד עם עצמי – יש לי פתאום הרבה יותר אנרגיה חברתית, והרבה פחות צורך להיות לבד. וכשהתקרב יום ההולדת שלי פתאום מצאתי את עצמי אומרת לבעלי: אני רוצה מסיבה! מסיבה אמיתית, עם בלונים, ועם הרבה אנשים!

בבית אין לנו מקום לארח יותר ממניין, אז ביקשנו רשות להשתמש באולם בבית הקהילה. והזמנתי את כולם! מבחינת אוכל, הגדרתי את זה בתור "bring and share", שזה משהו שאנחנו עושים בכל מיני ארועים חברתיים של הקהילה וזה תמיד עובד יופי – בלי שום תיאום מראש, איכשהו תמיד יש מבחר מגוון, והמון אוכל. (יש לנו מונח כזה בעברית? אני כבר לא זוכרת. העקרון הוא פשוט שכל אחד מביא משהו, שמים הכל על השולחן וזהו.) (זאת האופציה השפויה היחידה כשאין לך שום דרך לדעת כמה אנשים יבואו.)

חוץ מאוכל? שיחקנו משחקים מטופשים – כולל אחד המשחקים האהובים עלי, שבו כל אחד מקבל עפרון וצלחת נייר, והמשימה היא לשים את הצלחת על הראש ולצייר. מכיוון שזה היה יום ההולדת שלי, אמרתי להם לצייר בחורה עם שיער גלי ארוך ומשקפיים :) והנה אחת התוצאות שהרשימו אותי, בהתחשב שזה לגמרי על עיוור:

חוץ מזה ביקשתי מכמה אנשים להקריא שירים שאני אוהבת – שירי ילדים, כי, נו, זה שאני בת חמישים וחמש עכשיו זה לא אומר שאני צריכה להפוך לאדם בוגר, נכון?

כן, חמישים וחמש – המון אנשים שאלו אותי אם אני עושה מסיבה כי זה יום הולדת מיוחד, כלומר האם זה מספר עגול? אז זה אמנם לא מספר עגול אבל זה נראה לי מספר חמוד כי פעמיים חמש, וחוץ מזה נראה לי הולם לחגוג את זה שהגעתי לחצי מאה פלוס חצי עשור.

וחוץ מזה, כשהייתי בת חמישים חשבתי שיכול להיות נחמד לעשות משהו מיוחד אבל זהו, רק חשבתי… אז חמש שנים באיחור, אבל הנה, ביצעתי :-)

והיה כיף! היומולדת ההכי כיפי שלי מאז… לא זוכרת מתי. יום הולדת בחיק המשפחה – אמנם המשפחה הביולוגית שלי רחוקה, אבל אלוהים נתן לי משפחה רוחנית כאן, וזה כל כך נפלא שאין לי מילים לתאר את ההרגשה הזאת. זאת אחת הסיבות שאני קמה כל יום ראשון בשמונה בבוקר למרות שאני ציפור לילה :)