הברית החדשה זה לא רק שם של ספר

הברית החדשה זה מושג תנ"כי – הבטחה שהבטיח אלוהים דרך הנביא ירמיהו:

הנה ימים באים נאֻם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה: לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי… כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאֻם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה… ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאֻם ה' כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד. (ירמיהו ל"א פס' ל"א-ל"ד)

אני לא זוכרת שלימדו אותנו על זה בשעורי תנ"ך – אבל אני מוכרחה להודות שלא ממש עקבתי בדריכות אחרי כל מה שלימדו אותנו בשעורי תנ"ך בבית הספר. זה לא היה מהמקצועות האהובים עלי – אני בבית הספר אהבתי מתימטיקה, דקדוק, צרפתית, דברים שמשכו את צד שמאל של המוח. זה הצד שאוהב שכלתנות ולא מתייחס יותר מדי ברצינות לרגשות ודמיון ויצירתיות. כשהגענו בתיכון ללימודי תלמוד אהבתי את זה, כי זה שוב היה עניין של חשיבה הגיונית. פלפולים התאימו לי. את הצד החולמני רוב הזמן דיכאתי – רק מפעם לפעם נפלט לי איזה שיר, אבל את השירים שכתבתי השארתי בעיקר במגירה.

תנ"ך באותה תקופה לא עניין אותי, אני לא זוכרת הרבה ממה שלמדנו חוץ משאלות בנוסח "מי אמר למי" ושינון פסוקים בעל פה. היום אני נהנית לקרוא תנ"ך כי היום אני יודעת שזה לא סתם ספר ישן אלא דברי אלוהים חיים – ומכיוון שאלוהים בשבילי כיום הוא לא איזו פיקציה או איזו דמות מעורפלת בעננים, אלא מישהו שאני מכירה ואוהבת, ומעל לכל אני יודעת שהוא אוהב אותי. כשאוהבים מישהו, זה כיף לקרוא את מכתבי האהבה שלו.

אז מה בעניין הברית החדשה? הברית שאלוהים הבטיח, דרך הנביא ירמיהו, לא כמו הברית שכרת אתנו כשהוציא אותנו ממצרים – כי אנחנו הפרנו אותה, לא באופן חד פעמי אלא שוב ושוב לאורך כל הדרך. ספר שופטים מלא בזה, הנביאים דיברו נגד זה, במלכים ודברי הימים שוב ושוב רואים את זה – למרות כל הפצרות הנביאים, אנחנו לא שמענו, לא הפסקנו לחטוא, לא חזרנו בתשובה אמיתית מהלב. מפעם לפעם עשינו כאילו, אבל התמונה הכללית שרואים בתנ"ך היא תמונה של עם קשה עורף, חוטא ומסרב לחזור בתשובה אל אלוהיו.

ומחר נלך בהמונינו לבתי הכנסת, נתפלל ונתחנן לסליחה, ולמחרת מה? מה נשתנה? כמה אנשים באמת ישנו את דרכיהם?

אם ראיתם את הביטוי "חזרה בתשובה" כאן וחשבתם שאני מטיפה לזה שתתחילו להתלבש מוזר ולקנות כשר למהדרין, זו טעות מובנת מאד אבל זו טעות. אני לא מדברת על דברים חיצוניים, אני מדברת על חזרה בתשובה מהלב. אם תקראו את הנביאים תראו – את אלוהים מעניין הרבה יותר "ואהבת לרעך כמוך" מאשר דקדוקים באורך הציצית. "כי חסד חפצתי ולא זבח" (הושע ו' פס' ו') – זו רק דוגמא אחת, יש הרבה. הנה עוד דוגמא, שנראית לי די מעניינת לקריאה לקראת יום כיפור: "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו… הלזה תקרא צום ויום רצון לה': הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע… ושלח רצוצים חופשים… הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו… אז תקרא וה' יענה…" (ישעיהו נ"ח פס' ה'-ט')

חזרה בתשובה אמיתית זה לא עניין של לבוש ואוכל והאם כן או לא תדליקו אור בשבת. חזרה בתשובה אמיתית זה אומר שאנחנו מחליטים להפסיק לחיות חיים אנוכיים ובוחרים להתחיל ללכת בדרך של אלוהים, בדרך של "ואהבת לרעך כמוך".

אבל האם זה אפשרי? הרי אנשים מחליטים החלטות יפות כל כך הרבה פעמים, ולא מצליחים לעמוד בהן. לא לאורך זמן. כי הטבע שלנו לא משתנה סתם מפני שהחלטנו. אז מה עושים?

בשביל זה אנחנו צריכים את הברית החדשה שה' הבטיח, אנחנו צריכים שהוא יכתוב את תורתו על ליבנו, כדי שזה יהפוך לחלק אינטגרלי מאתנו.

אני יודעת שיהיו אלה שירצו לזרוק עלי אבנים ולירוק לי בפרצוף, אבל אני מאמינה באמונה שלמה שהברית החדשה הזאת היא לא משהו שבעתיד הרחוק אלא משהו שכבר כאן, אני מאמינה שאלוהים לפני כאלפיים שנה שלח לנו את המשיח, ישוע, שכל המאמין בו יקבל סליחת חטאים והתחלה חדשה – באחד ביולי 2002 אני בחרתי לתת את אמוני בקורבן שהקריב ישוע המשיח עבורי ועבור כל אחד שמאמין בו, ומאז אני יודעת – יודעת בוודאות מוחלטת – שכל חטאיי נסלחו. ישוע הוא הכפרה שלי. והוא עוזר לי לחיות בדרך אחרת, הוא משנה אותי מבפנים, כותב את תורת אלוהים על ליבי.

אני לא מצפה דרך בלוגים לשכנע אנשים באמיתות דבריי. אני רק מקווה לעורר אנשים למחשבה, לתת לאנשים הזדמנות לראות נקודת מבט שלא נתקלים בה הרבה בארץ. ולעודד אתכם לחשוב, לשאול שאלות, לקרוא בעצמכם את הספר הזה שנקרא "הברית החדשה", ולהעיז לשאול את אלוהים אם מה שכתוב שם זו האמת.

ובינתיים – צום קל לכולם.