הבלוגוספירה – איש הישר בעיניו יעשה

שוב ושוב אני נתקלת בגלישותיי בתופעה הזאת: אנשים נעלבים כי בלוגר לא ענה לתגובה שלהם, או שאף אחד לא מגיב לבלוגים שלהם, או שאנשים מגיבים לבלוג או לתגובה שלהם בצורה שלא נראית להם… ואני לא מזלזלת בעצמת הפגיעה, אני מבינה מאד את הכאב. גם אני חוויתי כאבים כאלה, גם אני מצאתי את עצמי מגיבה לבלוג בידידותיות ונעלבת מזה שלא ענו לי, גם אני קיבלתי לפעמים תגובות מאד פוגעות, גם אני בתחילת דרכי כבלוגרית הרגשתי שאני מדברת אל הקירות כי אף אחד לא הגיב. זה לא קל. וזה לא משהו שמיוחד לתפוז – בתפוז אני מבלגגת רק כמה חודשים, אבל יש מאחורי למעלה משלוש שנים בבלוגוספירה, ואני רואה תופעות דומות במקומות שונים.

אז הבנתי ללבה של הבלוגרית שכתבה כאן לאחרונה על כמה שכואב לה שבלוגרים לא מחזירים לה את היחס שהיא נותנת.

הבנתי ללבה, אבל לא הסכמתי עם מה שהיא אומרת – בעיניה זה חטא שבלוגרים לא מגיבים לתגובות. כאילו שכשמישהו כותב בלוג הוא מתחייב למשהו – סליחה, אבל אני ממש ממש לא קונה את זה. לא מתחייבת להגיב לכל מי שמגיב אצלי, ולא מוכנה להתנצל על זה. רק מפני שיש אנשים שאלה הציפיות שלהם – מצטערת, אבל זו לא אשמתי, אני לא זאת שגרמה להם לציפיות האלה, לא שמתי שלט על הדלת שאומר "קיראו את את הבלוג שלי ואני מבטיחה לכם תשומת לב אישית, תגובה ידידותית וחמה, וכוס תה וביסקויט לעונים ראשונה"… יש בלוגרים שבאמת משדרים את זה, ויופי, כל אחד ואיך שהוא בוחר לנהל את הבלוג שלו. אני אמנם לא שמתי לי למטרה להיות ההכי אנטיפתית שאפשר, אבל מצד שני גם לא לקחתי על עצמי את המשימה להיות בלוגרית נחמדה וסימפטית ומלאה חיוכים שתמיד כיף לבקר אצלה. אני אנושית. לפעמים אני נחמדה יותר ולפעמים אני נחמדה פחות. ככה זה.

ונשאלת השאלה – חברים, לשם מה התכנסנו כאן? בלוגרים כותבים מכל מיני סיבות שונות. יש בלוגים שבאמת מיועדים ליצירת קשר עם אנשים, ובלוגר שזו מטרתו מן הסתם יקדיש יותר זמן ואנרגיה לטיפוח קשר עם אלה שמבקרים אצלו. יש בלוגרים שכותבים פשוט מתוך צורך נפשי עמוק לשפוך את הלב על המסך. יש שכותבים כי יש להם מסר להעביר לעולם הרחב. יש שנהנים לבדר את האנושות. יש שמחלקים מהידע שצברו בתחום מסויים. יש בטח עוד סיבות שלא הזכרתי. ויש כמובן בלוגים שהם תערובת של יותר מגורם אחד. עם כל הסיבות השונות והמגוונות האלה, ברור שאין בלוג אחד כמישנהו ולכל בלוגר תהיה גישה שונה לניהול הבלוג – ואם תוסיפו לזה אישיות שונה, אורח חיים שונה, תרבות שונה… אין סוף לגיוונים.

אבל העקרון כאן הוא עקרון שתופס לא רק בבלוגוספירה: רק מפני שיש אנשים שיש להם ציפיות מסויימות, זה לא מחייב את כל העולם לעבור לדום ולקבל על עצמו כללי התנהגות מסויימים. אם יש אנשים שהציפיות שלהם הן שבלוגרים יגיבו לכל תגובה, אז אני מצטערת אבל נראה לי שרצוי מאד שהאנשים האלה יקלטו שלא זו המציאות ויתרגלו לזה – אחרת הם ימשיכו להיפגע שוב ושוב.

העולם הוא אכזר. יש בחוץ חיות טרף ואנשים רעים. ויש אנשים שהם לא רעים במיוחד, הם לא מתכוונים לפגוע באף אחד, הם פשוט כותבים בלוגים ו – שומו שמיים! – לא חתמו על תקנון שבו כתוב: אני מתחייב לענות לכל מי שמגיב לי, ואם לא אענה אתחייב לעונש הקבוע בחוק.

זהו. אני, מירב, מצהירה בזאת שאינני מתחייבת לענות לאנשים שמגיבים פה, ומאידך גיסא אינני מתחייבת שלא לענות. כנ"ל לגבי בלוגים שאני קוראת – אם אין לי מה להגיד אני לא אגיד כלום. מקוראיי אין לי דרישות חוץ מזה שהייתי מעדיפה מאד שלא תזרקו עלי עגבניות רקובות. אם אתם בוחרים להגיב, אז כפי שלא אמרו חז"ל, סבאבה. בכל מקרה, ברוכים הבאים לבלוגי.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הבלוגוספירה – איש הישר בעיניו יעשה

  1. פינגבק: יו! הבלוג שלי בן שנה! | מירב מקלפת תפוזים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s