אז כמו שאמרתי, היו שתי סיבות להיעדרותי הממושכת: אחת היא שהיתה לי עבודת הגהה שנמשכה כמו מסטיק, והשניה היא שמצאתי יופי של עזר דחיינות חדש – הרשת החברתית החדשה "גוגל פלוס".
אבל קודם כל קצת רקע: אני שונאת את פייסבוק. אבל בו זמנית אני גם אוהבת את פייסבוק – אני אוהבת את היכולת לתקשר עם חברים ומשפחה, להתעדכן על מה שקורה בחיים שלהם, לראות את התמונות של התינוק או החתונה או מה שלא יהיה, ולפעמים קצת לדבר שטויות. מה שאני שונאת בפייסבוק זה עניין הפרטיות: כל שתי דקות הם משנים הגדרות פרטיות, כל פעם שהם משנים משהו צריך ללכת לחפש בנרות איפה ההגדרות החדשות, מה הם שינו, מה מהפרטים שלך שעד אתמול היו חסויים פתאום גלויים לכל העולם. ואני שונאת את זה שהם מכריחים אנשים להסתובב בכל רחבי פייסבוק כששמם המלא גלוי לכולם! הרשת החברתית שבה אני מרגישה הכי כמו בבית נקראת מלטיפליי (multiply.com) ושם נותנים לך להגדיר מי יכול לראות את שם המשפחה שלך – רק אנשים שהוספת כחברים, או כל העולם. ואני ממש לא רואה שום סיבה שכל העולם יראה את שם המשפחה שלי כל פעם שאני מגיבה אצל מישהו.
מה שמביא אותנו ישר לבעייה שלי עם גוגל פלוס… אבל רגע, קצת רקע קודם…
מכיוון שאני כל כך שונאת את פייסבוק, ואני שם רק מפני שיש אנשים שאני רוצה להישאר אתם בקשר ולא הצלחתי לשכנע אותם לעבור למלטיפליי, כששמעתי על גוגל פלוס חשבתי שהנה יש סוף סוף פתרון: רשת חברתית שמתפקדת באופן די דומה לפייסבוק – כך שלאלה שאוהבים את פייסבוק יהיה קל להסתגל אליה – אבל בניגוד לפייסבוק, רשת חברתית שמכבדת את פרטיות המשתמשים. זה היה הרושם הראשון שלי – הו, כמה נאיבית הייתי…
למה חשבתי שגוגל פלוס מכבדים את פרטיות המשתמשים? כי זה הרושם שהם יצרו. כי כשאתה ממלא פרטים בפרופיל שלך, מזמינים אותך להגדיר רמת פרטיות לכל חלק בנפרד, באופן ברור ויזואלית, בלי משחקי המחבואים של פייסבוק. (פייסבוק בינתיים ראו מה קורה בגוגל פלוס המתחרה, למדו לקחים ושיפרו את המצב אצלם. אז כבר הרווחנו.) כי חוץ משם ותמונת פרופיל לא מכריחים אותך לחלק שום דבר עם כל העולם. והמעגלים – שיטת המעגלים אומרת בבירור: אנחנו מכירים בזה שאתם לא רוצים לחלק הכל עם כולם, אנחנו מכירים בזה שבחיים הנורמליים יש דברים שתרצו לספר לחבר'ה ולא לסבתא, דברים שתרצו לחלק רק עם המשפחה ולא עם הבוס, וכו' וכו'. בפייסבוק כולם נכנסים לסל אחד ששמו "חברים", בין אם זה מישהו שעובד אתך או מישהו שהיה אתך בבית ספר לפני עשרים שנה ולא דיברתם מאז או קרוב רחוק שגר בקצה השני של העולם ואתה לא זוכר אפילו איך אתם קרובים אבל לא נעים להגיד לא – כולם בסל אחד, ועד לא מזמן (עד שפייסבוק למדו מגוגל פלוס ושיפרו את המצב) היה די מסובך (אם כי אפשרי) לנהל תת-סלים, או בלשון פייסבוק, רשימות. בגוגל פלוס זה קלי קלות.
אם אתם מכירים כבר את גוגל פלוס ואת שיטת המעגלים, אתם מוזמנים לדלג לפיסקה הבאה. לאלה שלא מכירים, הסבר קצר: בניגוד לפייסבוק, בגוגל פלוס אין סל ראשי – כל פעם שאתה מוסיף שם מישהו, אתה בוחר באיזה סל (מעגל) לשים אותו, ואתה חופשי להמציא כמה סלים שבא לך ולקרוא להם באיזה שמות שאתה רוצה. אף אחד לא יראה את שמות המעגלים – כל מה שמישהו אחר יכול לראות זה שהוספת אותו למעגלים שלך, אבל הוא לא ידע באיזה מעגל הוא נמצא. כך שאתה יכול לשים את הדודה קלרה ואת מוישה שהציק לך בבית ספר ואת הבוס במעגל "נודניקים" ולא לחלק שום דבר עם המעגל הזה. הם ידעו רק שהם במעגלים שלך. באותה מידה, אתה יכול לשים אנשים מסויימים במעגל "חברים קרובים" ולחלק דברים אישיים רק עם המעגל הזה. שוב, הם לא ידעו איך קראת למעגל, הם רק ידעו שהם במעגלים שלך. מעבר לזה, אתה יכול לשים כל אחד בכמה מעגלים שבא לך – וזה קלי קלות, פעולת עכבר פשוטה שבה אתה גורר אנשים לתוך מעגל קיים, או גורר אותם לתוך מעגל ריק ונותן לו שם. וקל מאד גם לעשות שינויים – להעביר מישהו ממעגל למעגל (שוב, גרירת עכבר), לשנות שם מעגל, וכו'.
אחד הדברים שאני מאד אוהבת בגוגל פלוס זה שהוספת אנשים למעגלים היא חד-צדדית (כמו בטוויטר). לא כולם אוהבים את זה – נתקלתי באנשים שזה ממש מציק להם, שצועקים שהם רוצים אך ורק קשרים הדדיים, כמו בפייסבוק, אבל לדעתי הקשרים ההדדיים בפייסבוק הם לא תמיד הדדיים בפועל: זה שמבחינה טכנית מוישה זוכמיר ואני מוגדרים שם כ"חברים", זה לא אומר ששנינו באמת רואים את עצמנו כחברים, יכול להיות שאני עוקבת בהתרגשות אחרי כל סטטוס שמוישה זוכמיר מפרסם אבל הוא לא קורא את הסטטוסים שלי, יכול להיות שדודה קלרה קוראת כל סטטוס שאני מפרסמת ואני מתעלמת מדודה קלרה. בגוגל פלוס אנחנו לא חייבים לעשות את עצמנו: אני יכולה להוסיף את מוישה זוכמיר ולעקוב בהתרגשות אחרי כל מה שהוא מפרסם (כל עוד הוא פותח את זה לקהל הרחב) והוא לא ייחשף לשטויות שאני מפרסמת אם הוא לא יוסיף אותי. יש אנשים שקוראים אותי בגוגל פלוס ואני שמחה – אני בלוגרית בנשמה! – אבל אין לי עניין לקרוא אותם, ולהיפך, יש אנשים שאני קוראת והם לא מוסיפים אותי ואין לי שום בעייה עם זה, בדיוק כמו שכאן בתפוז אני לא עוקבת אחרי הבלוג של כל אחד שמגיב אצלי ואני לא מצפה שכל אחד שאני מגיבה על הבלוג שלו יתחיל לקרוא בקביעות את הבלוג שלי.
ממה שאני שומעת שם נראה לי שאני לא היחידה שהגיעה לגוגל פלוס בתקווה לתחליף פייסבוק, ומצאה הרבה יותר מזה – מקום שבו מאד קל לתקשר דווקא עם אנשים שאני לא מכירה. אני שם רק מיולי, וכבר יש אנשים שפגשתי בגוגל פלוס שאני רואה כחברים. וזה בין השאר כתוצאה מהיכולת להוסיף אנשים באופן חד-צדדי, ולדעת שכשאני מוסיפה אותם אני לא חושפת בפניהם את כל הפרטים האישיים שלי. זה שמעניין אותי לקרוא את הפוסטים של מישהו כי הוא כותב בסגנון מבדר או כי הוא יודע הרבה על נושא שמעניין אותי, זה לא אומר שאני רוצה שהוא ידע איפה אני גרה. גוגל פלוס מאפשר לי לבחור, למשל, להגיד איפה אני גרה אבל לחשוף את זה רק בפני מעגל "חברים ומשפחה" ולצרף אנשים אחרים למעגל "כותבים על נושא X" שבפניו אני לא חושפת שום דבר אישי.
אז אם גוגל פלוס כזה נפלא, למה אמרתי שיש לי בעייה אתם? (אם הצלחתם לזכור שאמרתי את זה לפני ארבע פיסקאות, אז כל הכבוד לכם.) כי הם רוצים – לא רק רוצים, אלא דורשים ומתעקשים – שכולנו נחשוף את השם המלא שלנו בפני כל העולם.
כן, גם פייסבוק דורש שנירשם עם השם האמיתי שלנו. אבל מכיוון שהם מציגים את השם המלא בכל מקום – לא רק בדף שלי, שבו אני יכולה לבחור עם מי אני מחלקת, אלא גם כשאני מגיבה אצל אחרים ונחשפת בפני כל החברים שלהם, שאני לא מכירה – בחרתי להירשם שם עם שם משפחה שהמצאתי. אני יושבת שם עם השם הזה כבר כמה שנים וההנהלה לא הציקה לי. כנ"ל לגבי כמה אנשים שאני מכירה, שמסיבות שונות בחרו להירשם עם שם שאיננו השם האמיתי שלהם. הרושם שלי הוא שהנהלת פייסבוק לא עושה מאמצים לתפוס את האנשים שמשתמשים בשמות בדויים, אלא רק נוקטת בצעדים אם מישהו מובא לתשומת לבה. גוגל פלוס, לעומת זאת, עוסקים באופן שוטף במצוד אחרי אנשים שמשתמשים בשמות שנראה להם שאולי הם לא השמות האמיתיים שלהם.
כן, אמרתי: שמות שנראה להם שאולי… הרי איך הם יכולים לדעת? קודם כל, מדובר ברשת חברתית שפתוחה לכל העולם, כלומר יהיו שם אנשים מארצות שונות, תרבויות שונות, עם שמות בשפות שונות. מה שנראה לגמרי נורמלי בסין, למשל, לא ייראה נורמלי לאמריקאי המצוי. חוץ מזה, יש אנשים בעולם שהשם האמיתי שלהם לא נראה נורמלי אפילו במסגרת השפה והתרבות שלהם – יש אנשים כמו בוב גלדוף שבוחרים לתת לילדים שלהם שמות מוזרים בכוונה, מתוך (אני מניחה) רצון להיות מקוריים. יש אנשים שבוחרים לשנות את השם שלהם למשהו מקורי שהם בחרו. וגוגל מנסים לנפות את השמות הבדויים – הטעויות שלהם היו מצחיקות אם זה לא היה כל כך מרגיז, מפני שבשלב די מוקדם הם התחילו להעיף אנשים בלי אזהרה, וזה ממש לא נחמד כשפתאום קם אדם בבוקר ומוצא שגוגל סגרו לו את הפרופיל כי לדעתם השם שלו פיקטיבי. וברוב חוצפתם הם דורשים הוכחות, הם דורשים מאנשים שישלחו להם באימייל צילום של מסמכים רשמיים (וזה, כמובן, פותח פתח לזייפנים – הרי מה הבעייה לעשות פוטושופ של תעודת זהות?), ולפעמים אפילו אחרי כל זה הם מתעקשים לא לקבל את השם שלך כמו שהוא!
כן, למרות שהם טוענים שהם רוצים שכולנו נשתמש בשמות האמיתיים שלנו, יש מצבים שבהם השם האמיתי של מישהו לא נראה להם, לא מקובל עליהם, לא מתאים למתכונת השמות שלהם, ואז – למרבה האירוניה – הם מכריחים אנשים להשתמש בשם פיקטיבי! היה לא מזמן מקרה של משתמש מאינדונזיה – מסתבר שאצלם נהוג שיהיה לאדם שם אחד וזהו, אין להם שמות משפחה – שהועף מגוגל פלוס והירשו לו לחזור רק אחרי שמילא שם משפחה פיקטיבי בתא המתאים.
בעצם, אמרתי "הועף" וזה לא מדוייק, כי עכשיו הם כבר לא מעיפים אנשים בלי אזהרה – הם מזהירים ונותנים לך ארבעה ימים "לתקן" את שדות השם הפרטי ושם המשפחה בפרופיל שלך. אבל איך אתה אמור "לתקן" כשהם אומרים לך שעליך להשתמש בשם האמיתי שלך, ובו-זמנית אומרים לך שהשם האמיתי שלך לא מקובל עליהם?
וחוץ מזה ישנו העניין הפעוט של בעיות פרטיות של אנשים שמכל מיני סיבות טובות לא יכולים להרשות לעצמם לחשוף בפומבי באינטרנט את שמם האמיתי במלואו. מדובר לא רק באנשים שכותבים על נושאים שנויים במחלוקת בארצות שבהן הם מסתכנים במאסר/עינויים/רצח אם תיחשף זהותם, או באנשים שעלולים לאבד את מקום העבודה שלהם עקב מה שהם כותבים על דעותיהם הפוליטיות או על הנטייה המינית שלהם או על האמונה הדתית שלהם וכו' – יש גם סתם אנשים רגילים מן הישוב שרוצים לדבר עם אחרים, למשל, על בעיות בחיי נישואין או על בעיות בגידול ילדים בלי לחשוש שהילדים שלהם יום אחד ישימו את שם אבא או אמא בתיבת החיפוש בגוגל ויראו כל מילה שהם אמרו; יש אנשים שבגלל העיסוק שלהם, אם זה מורים או פסיכולוגים או שוטרים או שרי ממשלה, למשל, לא יכולים לדבר יותר מדי חופשי תחת שמם האמיתי כשכל אחד בעולם יכול לקרוא את זה.
בפייסבוק העניין הזה פחות בעייתי, כי בפייסבוק אנשים רוב הזמן מתקשרים עם אנשים שהם מכירים, ומי שיש לו מודעות לנושא מגביל את הסטטוסים שלו לרמת פרטיות מתאימה. אם גוגל פלוס היה באמת סתם תחליף פייסבוק, אני מניחה שאנשים לא היו עושים כזה עניין מנושא השמות. אבל גוגל פלוס זה לא סתם תחליף פייסבוק, ולמרות שבהחלט אפשר להשתמש ברשת הזאת באותה דרך ולתקשר רק עם חברים ומשפחה, מה שקורה שם בפועל הוא שאנשים מתקשרים הרבה יותר עם אנשים שהם לא מכירים, ולכן זה הרבה יותר משמעותי.
וכך מצאתי את עצמי בגוגל פלוס, לגמרי בניגוד לציפיותיי, מעורבת במלחמת השמות. כן, יש מאבק, אנשים כותבים על זה גם בגוגל פלוס וגם בבלוגים ובטוויטר וגם בעתונות, יש לזה אפילו ערך בוויקיפדיה (באנגלית). בינתיים גוגל ממשיכים עם השטויות, כאמור רק לא מזמן הם איימו על אינדונזי אחד שיסגרו לו את הפרופיל אם לא ישנה את שמו והכריחו אותו להמציא לעצמו שם משפחה.
מפעם לפעם אני נתקלת באנשים שלא מבינים על מה המהומה ואומרים: אז מה, זו לא הרשת החברתית היחידה, אם זורקים אותך מפה זה לא סוף העולם. אבל כשהם סוגרים לך את הפרופיל אתה מאבד לא רק את הגישה לגוגל פלוס אלא לעוד שירותי גוגל שעד עכשיו השתמשת בהם בלי בעיות, כמו למשל גוגל רידר, פיקאסה, יוטיוב. (לא ג'ימייל – את ג'ימייל הם לא מבטלים לך.) והם לא מזהירים אנשים בשלב ההרשמה!
אז כן, אני בגוגל פלוס, אבל מי יודע כמה זמן ירשו לי להישאר שם. אני שם כי זה כיף, אני נהנית להכיר אנשים חדשים ובתור בלוגרית אני מאד מאד נהנית מחשיפה לקהל חדש. אבל אני יודעת שיכול לבוא יום שבו מישהו ידווח עלי כמשתמשת בשם בדוי וגוגל ידרשו ממני להוכיח שזה שמי האמיתי או לתקן לשמי האמיתי, ואין לי שום כוונות לחשוף את שמי המלא בפני כל העולם, תודה. אם העולם היה כולו מלא באנשים טובים ונחמדים, אז בכיף, אבל העולם לא כזה.
לפחות כאן בתפוז מרשים לנו לבחור באיזה שם אנחנו רוצים להזדהות.
נ.ב. אם זה היה בלוג באנגלית הייתי מציינת כאן תחת איזה שם תוכלו למצוא אותי בגוגל פלוס, אבל אני כותבת שם רק באנגלית אז זה לא נראה לי רלוונטי.
נ.ב. מאוחר: אני שמחה לדווח שהמצב שתיארתי בזמנו ברשומה הזאת היה זמני בלבד, המאבק שלנו הצליח וכעבור כמה חודשים גוגל שינו את המדיניות שלהם וכבר אינם דורשים שאנשים ישתמשו בשם האמיתי שלהם בגוגל פלוס.
מירב מקלפת תפוזים 