הודו, גם כשלא מתחשק

סתם טריויה שמשעשעת אותי: האמריקאים חוגגים היום את חג ההודיה, והם חוגגים באכילת הודו.

וחוץ מזה, שמתם לב שגם בעברית וגם באנגלית, הודו זה שם של ארץ? רק ארץ אחרת – הם אוכלים את טורקיה ואנחנו לועסים ארץ אסייתית ליד פקיסטן.

האמת היא שעם כל שנותיי באנגליה, אני עדיין לא קולטת למה האנגלו-סאקסים עושים כזה עניין מאכילת הודו, כאילו זה איזה מעדן או משהו, אבל ניחא. מה שאני כן אוהבת זה הקטע של הודיה – לעצור, לקחת זמן ולהודות על כל הדברים הטובים שיש לנו בחיים. ולא רק פעם בשנה…

לפעמים לא מתחשק לי – ומה שלמדתי מנסיון זה שדווקא להגיד תודה כשלא מתחשק לי זה ממש בריא, זה מוציא אותי מה- כי אני מזכירה לעצמי בקול רם (או באופן ויזואלי על הנייר או על המסך) כמה דברים טובים יש לי. היה לנו לא מזמן מפגש נשים בקהילה שבו חילקו לנו כרטיסים קטנים לכתוב עליהם דברים שאנחנו יכולות להודות עבורם, ואני, שבתור ציפור לילה המוח שלי היה חצי ישן (כי זה היה מפגש בוקר, שהתחיל בשמונה וחצי!), חשבתי לי: לא, אין לי כוח לחשוב על זה כאן ועכשיו, אני אעשה את התרגיל הזה בבית. אבל אז עלה בדעתי דבר אחד שיכולתי לכתוב על הכרטיס, וברגע שכתבתי את הדבר האחד הזה, מצאתי את עצמי ממשיכה וממשיכה וממשיכה ועוברת לצד השני של הכרטיס וממשיכה… והמצברוח שלי השתפר במשך הכתיבה.

אז אני מזמינה אתכם, במיוחד אם אתם מרגישים  ולא בא לכם, לרשום שלושה דברים שעליהם אתם יכולים להגיד תודה. ולא מוכרחים להפסיק אחרי שלושה :)

אני דווקא כרגע במצברוח שכן מתחשק לי להודות, כי כשקמתי הבוקר וירדתי למטה ופתחתי את הוילונות ראיתי שהבחוץ מוצף באור שמש! וזה תמיד משמח אותי. (תצחקו, אבל בואו תגורו באנגליה כמה שנים ותראו כמה מהר תתחילו לפרוץ בצהלות למראה קרן שמש!)

אז הנה כמה דברים שעולים בראשי, שעליהם אני מודה לאלוהים מכל הלב – בלי שום סדר הגיוני, סתם איך שזה עולה לי בראש:

אור שמש

בעל שאוהב אותי

מחשב שעובד

פרחים יפים בחוץ

בית

חברים

במבה (וסניף הסופרמרקט שמוכר פה במבה!)

ישוע – כפרה, סליחה, ישועה, אהבה

וברקע אני שומעת את מכונת הכביסה, ונזכרת להודות גם על כל הדברים האלה שיושבים להם רוב הזמן בשקט ומקלים עלי בחיי היומיום: מכונת כביסה, מקרר ומקפיא, תנור בישול, מיקרוגל, מכונית, מחשב, מדפסת, טלפון, טלפון נייד, חיבור אינטרנט, אימייל, סקייפ, וכו' וכו'. אני מספיק זקנה כדי לזכור זמנים שבהם חלק מהדברים האלה לא היו קיימים בכלל. וגם כשדברים קיימים, זה לא אומר שלכולם יש. בילדותי לא היתה לנו מכונת כביסה, אמא שלי כיבסה את הבגדים שלנו ביד ואת כלי המיטה מסרה למכבסה. וגיהוץ היה אצלה עבודה קשה – מה שמזכיר לי להוסיף תודה על מגהץ האדים!

ועל שכונה נחמדה ושקטה. ושכנים נחמדים. ועל הציפורים שמצייצות כרגע בחוץ. וחתולים שאני פוגשת מפעם לפעם בחוץ. ובגדים ללבוש. ואוכל לאכול. וחימום. ו…

אתם רואים, ככה זה כשאני מתחילה – אין לזה סוף.

אבל הכי הכי הכי אני מודה לאלוהים שהוא אוהב אותי. וכל הדברים האלה הם רק תזכורות לכמה שהוא אוהב אותי, כי כל הדברים הטובים באים ממנו.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s