ויאמר אלוהים למירב

נשאלתי לא מזמן למה אני מתכוונת כשאני אומרת שאלוהים אמר לי לעשות כך וכך – איך אני שומעת אותו? האם זה מעבר לתחושת בטן חזקה?

ואני מודה לגגג שזורקת לי מפעם לפעם שאלות כל כך טובות שהתשובה לכל אחת מהן שווה רשומה בפני עצמה.

כי הרי רובנו לא גדלנו על הקטע הזה של לשמוע את אלוהים – למרות שגדלנו על התנ"ך, שמספר שוב ושוב על אנשים ששומעים אותו. הביטוי "ויאמר אלהים" מופיע בתנ"ך כל כך הרבה – אבל קודם כל רובנו גדלים על התנ"ך בתור ספר שלא לוקחים ממש ברצינות, וגם אם כן לוקחים אותו ברצינות, יש הפרדה כזאת של "ימי המקרא" מול מה שהולך כאן ועכשיו, כאילו אלוהים כבר לא עושה את הקטעים האלה יותר, נמאס לו או משהו, לא יודעת, מצא תחביב חדש, הלך לשחק בג'ולות או אולי הוא עסוק בגלישה באינטרנט ואין לו זמן לדבר עם בני אדם… אבל התנ"ך מספר לי על אלוהים שלא סתם בורא את העולם אלא אוהב את בני האדם, אכפת לו מהם, והוא מנסה שוב ושוב לתקשר אתם. התנ"ך מספר לי על העם שאלוהים בחר וששוב ושוב שוכח אותו והולך אחרי אלילים, ושוב ושוב אלוהים צועק: תחזרו אלי, אני אוהב אתכם. אז איך יתכן שהוא יפסיק לדבר עם אנשים?

הבעייה היא שאנחנו לא מורגלים לשמוע אותו, לא מורגלים לצפות שידבר אתנו, ולא מורגלים לזהות את הקול שלו כשהוא מדבר אלינו. ויש הפרעות בתקשורת – יש גם קולות אחרים שמנסים למשוך את תשומת לבנו, והקולות האלה לפעמים נשמעים מאד מפתים.

בעייה נוספת היא שאנחנו נוטים להסתובב עם אטמים באזניים, כי לא כל כך מתאים לנו לשמוע מה שאלוהים אומר. בלי נכונות לציית לו, מה הטעם שנשמע אותו? קראתי לא מזמן קטע נורא עצוב בירמיהו (מ"ב-מ"ד) על איך שבאו אנשים לירמיהו הנביא וביקשו שישאל את אלוהים מה עליהם לעשות, הבטיחו שיעשו כל מה שאלוהים יגיד, אבל כשירמיהו נתן להם את התשובה זה לא מצא חן בעיניהם והם אמרו: לא, אתה סתם ממציא את זה, אנחנו לא מאמינים לך. והלכו ועשו בדיוק את מה שאלוהים אמר להם לא לעשות.

אז אם אתם רוצים לשמוע את אלוהים, אני ממליצה שתהיו מוכנים לא רק לשמוע אותו אלא גם לשמוע לו, לציית, ללכת עם מה שהוא אומר.

אז איך שומעים אותו? תחושת בטן, או יותר מזה? גם וגם וגם…

לפעמים זו תחושת בטן, שבאה סתם ככה פתאום, בלי שום סיבה. לפעמים זו תחושת בטן כתגובה למשהו שאני שומעת או קוראת – למשל בשיחה עם חברה, היא אומרת משפט ופתאום יש לי הרגשה חזקה כזאת בבטן שמה שהיא אמרה עכשיו זה מאלוהים. אבל לפעמים זה מסר מילולי שאני שומעת בראש – כמו מחשבה, אבל זו לא מחשבה שלי, זה משהו מבחוץ.

לא תמיד זה ברור. האם זה באמת אלוהים אומר לי, או שזה סתם משהו שעלה לי בראש? או פיתוי שבא בכלל מהכיוון ההפוך? אם מדובר במשהו חשוב, עם השלכות רציניות, אני לא אלך על זה סתם ככה, אלא אבקש מאלוהים שיראה לי אם זה באמת ממנו. והוא בהחלט נוטה לאשר דברים כשזה חשוב, הוא יודע שיש מצבים שאנחנו צריכים להיות באמת בטוחים – כמו גדעון, שאלוהים שלח אותו להוביל צבא נגד המדיינים, והוא ביקש מאלוהים שיתן לו אות כדי שיידע שזה באמת ממנו. פעמיים אפילו הוא ביקש – ואלוהים נענה לו (שופטים ו'). אבל כשזה משהו פחות הרה גורל, אני כן הולכת על זה – וכל פעם שאני מנסה ורואה לפי התוצאות ששמעתי נכון, זה מחזק אותי בידיעה שכן, אני מקשיבה לתדר הנכון.

דוגמא אחת קטנה שנזכרתי בה היום – משהו שקרה לי לפני שנים, כשגרתי בלונדון, והקהילה שלי נסעה, עם קהילה-אחות, לסוף שבוע באיזה מרכז כנסים. בתחילת הסופ"ש קיבלנו משימה: להוציא פתק מתוך סל שהעבירו בין כולם, על כל פתק היה שם של מישהו שנוכח שם, ומי שאת שמו הגרלת מהסל היה מי שאתה אמור במשך הסופ"ש להתפלל בשבילו, וגם אולי לעשות מחוות קטנות ונחמדות בשבילו – להביא לו שוקולד, לקנות לו מתנה קטנה, סתם משהו קטן לפינוק. אני הגרלתי מישהי מהקהילה-האחות, שלא פגשתי מעולם לפני כן. ובמשך הסופ"ש לא יצא לי לדבר אתה. אבל רציתי לקנות לה משהו קטן, נכנסתי לחנות באחת ההפסקות, הסתכלתי מסביב – היו כל מיני דברים קטנים ונחמדים שמתאימים כמתנה, ספלים ועפרונות ומגנטים וכו', וכמובן שוקולדים, אבל אני ראיתי מחזיק מפתחות שהרגשתי כאילו הוא קורא לי, ואותו קניתי לאשה הזאת שלא הכרתי. והתגובה שלה היתה: איך ידעת? הסתכלתי עליה עם סימן שאלה על פרצופי, והיא אמרה: איך ידעת שאני אוספת מחזיקי מפתחות? אמרתי לה: אני לא ידעתי, אבל אלוהים אוהב אותך והוא יודע, והוא רצה שאקנה לך מחזיק מפתחות לאוסף שלך.

קרו לי הרבה מקרים כאלה עם קניית מתנות או כרטיסי ברכה לאנשים, כשקיבלתי תגובות מסוג "איך ידעת" או "איך זכרת" והאמת היא שלא ידעתי ולא זכרתי, רק הקשבתי לקול של מישהו שכן יודע וזוכר הכל ושאוהב את כל אחד מהאנשים האלה, ואכפת לו.

קרו לי תחושות בטן בעניין של עיתוי: פתאום נוחתת עלי הרגשה שנורא חשוב שאצא עכשיו ואלך לחנות מסויימת או לכיוון מסויים, ואין לי מושג למה אבל אני הולכת על זה ופוגשת מישהו שלא ראיתי שמונים שנה, נתקלת במישהו שזקוק לאוזן קשבת ואלוהים שם אותי במקום הנכון בזמן הנכון, או מישהו שהיה חשוב לי לדבר אתו והנה יש לי הזדמנות, או… כן, הקטע עם הספלים היה נפלא, אני חייבת לספר לכם על הספלים.

זה היה לפני הרבה שנים. גרתי בלונדון, והיה מקום של מאמינים בוויילס שהייתי מבקרת בו באופן קבוע בחופשות מהעבודה, מקום קטן ושקט ונפלא, שבו תמיד הרגשתי שהרבה יותר קל לי לשמוע את אלוהים ולהרגיש את נוכחותו. נורא אהבתי להיות שם. והאוכל שם היה תמיד טוב והחדרים נוחים, ואפילו היה להם חתול. אבל כל זה לא ממש קשור לספלים, סליחה, נסחפתי בזכרונות :-)

אז מה עם הספלים? היתה שנה אחת שביקרתי שם והייתי בעניין של לא לאכול מנות אחרונות (ובכלל מתוקים), כך שלמרות האוכל הטוב שקיבלתי, מצאתי את עצמי רעבה בלילה. ועלה בדעתי שדבר שיכול לעזור לי בהמשך שהותי שם זה מרק נמס בכוס – היתה חנות מכולת ממול, והיה לי קומקום בחדר למטרת הכנת תה/קפה, אז למה לא? אבל מה, היה לי בחדר רק ספל אחד, ונראה לי די מגעיל להשתמש באותו ספל גם לתה/קפה וגם למרק. עכשיו, אני מניחה שאנשים נורמליים היו פשוט מבקשים יפה אם אפשר לקבל עוד ספל לחדר, אבל אני ממש ממש לא חשבתי על האופציה הזאת. גם אם זה היה עולה בדעתי, אני חושבת שהייתי מרגישה נורא לא בנוח להסביר למה, כי לא הייתי רוצה לפגוע במארחות שלי ולגרום להן להרגיש שהן לא מאכילות אותי מספיק טוב. אז מה עושים? אני נמצאת במקום ישוב פיצפון, לא בעיר גדולה עם המון חנויות שאפשר להשיג שם הכל. אבל היתה לי תחושת בטן שהובילה אותי אל החנויות ממול בשעה מסויימת, וספציפית אל חנות מסויימת בשעה מסויימת – חנות צדקה, שבה מוכרים כל מיני דברים יד שניה, כלומר אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה שם בכל רגע נתון, ואיך שאני נכנסת לחנות אני רואה את אחד העובדים מניח דברים על המדף שכנראה הם רק עכשיו קיבלו, ומה הוא מניח על המדף? ספלים. ולא סתם ספלים, אלא ספלים ממש חמודים, בסגנון שממש אהבתי. ובמחיר של חנות צדקה, זה ממש לא בעייה לקנות אחד ככה סתם כי אני רוצה לשתות מרק בחדר.

אחר כך כל פעם שהשתמשתי בספל הזה חייכתי לעצמי, כי זה הזכיר לי כמה שאלוהים אוהב אותי, שהוא מפנק אותי בדברים קטנים כאלה – כי אם הייתי נכנסת לחנות ההיא שתי דקות קודם, לא הייתי מוצאת שם ספלים. וכאמור, הייתי במקום פיצפון בוויילס, לא באמצע לונדון עם כל החנויות והמבחר שהייתי רגילה אליו.

אבל כאמור, זה לא תמיד עניין של תחושת בטן, לפעמים אני שומעת אותו מדבר במילים, לפעמים זה ויזואלי, לפעמים זה דרך מישהו אחר או דרך משהו שאני קוראת, לפעמים זה שילוב של דרכים שונות – במיוחד אם זה משהו רציני, משמעותי, שהוא יודע שאני זקוקה לאישורים כדי להיות בטוחה שזה באמת ממנו. כמו למשל כשהוא אמר לי לעזוב את מקום העבודה שלי בלי שאדע מאיפה תבוא הפרנסה, וזה היה מאד מאד מפחיד כי גרתי בשכירות ולא ידעתי איפה אגור אם לא אוכל להמשיך לשלם שכר דירה – היה שבוע שבו מכל הכיוונים נזרק עלי אותו קטע מהכתובים, שבו ישוע אומר לנו לא לדאוג כי אבינו שבשמיים יודע מה שאנחנו צריכים (לוקס י"ב). זה היה מהמם. אני זוכרת שלושה מקרים ספציפיים שקרו באותו שבוע: 1. היה ספר שהשתמשתי בו אז כעזר לקריאת הכתובים, עם תכנית שנתית שאומרת לך כל יום איזה קטע לקרוא, פלוס הערות ושאלות כדי לעזור לך לחשוב על מה שאתה קורא. אני הייתי אז באמצע ספר דברים, אבל אחת ההערות בדף של אותו יום היפנתה אותי לקטע הזה בלוקס י"ב. 2. יש תחנת רדיו בלונדון שנקראת פרמייר רדיו, שהיא תחנת רדיו של מאמינים. ערב אחד הדלקתי רדיו ושמעתי – פעם ראשונה בחיי, ומאז ועד היום לא שמעתי שוב את השיר הזה! – שיר שמבוסס על הקטע ההוא בלוקס י"ב. 3. הלכתי לפגישה השבועית של קבוצת הבית החדשה שהצטרפתי אליה, ומה היה הקטע שלמדנו באותו ערב? אותו הקטע מלוקס י"ב. לא זוכרת אם סיפרתי להם למה הייתי כל כך המומה…

אז לפעמים הוא מדבר דרך הכתובים. ולפעמים הוא מאשר דברים דרך הכתובים. ומה שאני יודעת בטוח זה שתמיד תמיד תמיד, אם אני באמת שומעת אותו ברור, מה שאשמע לא יסתור את מה שאומרים הכתובים, כי הכתובים הם דבר ה' והוא לא יסתור את עצמו. לכן, למשל, אם מישהו אומר שאלוהים אמר לו לרצוח, אז לא, הוא לא שמע את אלוהים, הוא הקשיב לתדר אחר לגמרי. אלוהים לא יגיד לכם לרצוח, לגנוב, לעזוב את אשתכם והילדים וללכת עם הבלונדינית החטובה – אבל הוא כן יגיד לכם לפעמים לעשות משהו שממש ממש לא בא לכם, הוא כן יבחן אתכם לפעמים לראות אם אתם מוכנים לציית גם כשזה כרוך בקשיים וסכנות, הוא כן יגער בכם אם אתם עושים משהו שהוא לא בסדר, ואלה הן, לדעתי, חלק מהסיבות שאנשים (שלא במודע) דוחפים אטמים לאזניים ולא רוצים לשמוע אותו. הזכרתי קודם את הקטע העצוב ההוא בירמיהו, ואני חוזרת אליו עכשיו, לסיום. "ויגשו כל שרי החיילים… וכל העם מקטן ועד גדול ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפול נא תחינתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך בעד כל השארית הזאת… ויגד לנו ה' אלהיך את הדרך אשר נלך בה ואת הדבר אשר נעשה… והמה אמרו אל ירמיהו יהי ה' בנו לעד אמת ונאמן אם לא ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלהיך אלינו כן נעשה אם טוב ואם רע בקול ה' אלהינו אשר אנו שולחים אותך אליו נשמע למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו." (מ"ב 1-6) אחרי עשרה ימים ירמיהו נותן להם את התשובה, וזו תגובתם: "שקר אתה מדבר לא שלחך ה' אלהינו לאמר לא תבואו מצרים לגור שם… ולא שמע… כל העם בקול ה' לשבת בארץ יהודה… ויבואו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול ה'…" (מ"ד 2-7) ואחרי שהגיעו למצרים והמשיכו שם בעבודת אלילים, אלוהים שוב שלח להם מסר דרך ירמיהו הנביא, ושוב התגובה היא תגובה מרדנית: "הדבר אשר דיברת אלינו בשם ה' איננו שומעים אליך." (מ"ד 16)

אם אתם רוצים לשמוע את קולו, היו מוכנים לשמוע בקולו. הוא אלוהים, מה שהוא אומר לנו לעשות זה הוראות מלמעלה, לא סתם הצעה ידידותית. והוא יודע מה טוב בשבילנו. אין מצב שהוא פיספס איזה פרט או שכח לקחת משהו בחשבון, הוא יודע הכל. והוא אוהב אותנו – את כל אחד ואחד מאתנו. כמו שאמרו שם החבר'ה לירמיהו, לפני שהחליטו למרוד, כשעדיין דיברו בחוכמה: "למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו".

וככל שמכירים את אלוהים יותר טוב, כך יותר קל לזהות מתי מה שאנחנו שומעים זה לא ממנו. כמו שאמרתי קודם, ברור שאלוהים לא יגיד למישהו לרצוח או לגנוב – למה ברור? כי אנחנו יודעים שאלוהים הוא נגד רצח וגניבה. יש דברים שדי ברורים, יש דברים שלוקח זמן ללמוד. כמו בהיכרות עם חברים או בני זוג, ככל שמבלים יותר זמן ביחד, מדברים ומקשיבים אחד לשני, לומדים להכיר יותר טוב מה הוא אוהב, מה הוא שונא, מה הדברים שבשום אופן לא יתכן שהוא יגיד, מה אופייני לו – כמו שזיהיתי כשחברה טובה חטפה וירוס באימייל, כי קיבלתי ממנה מייל שפשוט לא התאים לאופי שלה. זו אחת הסיבות שאני משקיעה זמן בקריאת הכתובים – התנ"ך והברית החדשה – כדי להכיר את אלוהים יותר ויותר טוב, כדי שאדע לזהות כשאני שומעת משהו שלא אופייני לו. לא זוכרת איפה קראתי את זה, אבל מסתבר שאנשים שעובדים בבנק וצריכים ללמוד לזהות שטרות מזוייפים, נותנים להם לעבור שוב ושוב על ערימות של שטרות אמיתיים – לא מראים להם זיופים, אלא מראים להם שוב ושוב ושוב את השטר האמיתי, כדי שכשהם יראו זיוף הם יזהו שזה לא זה. (עיין ערך קוקה קולה)

וכן, אני יודעת שמה שאני מספרת כאן יכול להישמע הזוי לגמרי. ואני לא מצפה מאף אחד שייקח את המילה שלי ככה סתם. קיראו את הכתובים בעצמכם, בקשו מאלוהים שיראה לכם את האמת. או לכו לפגוש ישראלים אחרים שמאמינים כמוני – באתר מדברים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s