ילדים יקרים, אנא מיצאו את השבוע שאבד, ציבעו אותו בסגול ושילחו אותו אל מערכת העתון. תודה.
ברצינות, יש לי כאן טיוטת רשומה שיושבת פה מה-31 בדצמבר בשבע וחצי בערב, שאם אני לא טועה זה מוצ"ש שעבר. איכשהו נעלם לי כמעט שבוע בין האצבעות, ובקושי תיפזתי. (מזתומרת אין פועל כזה? לתפז, בבניין פיעל. תיפזתי, תיפזת, כולנו מתפזים. אז מה אם המצאתי את זה?) זכור לי שמתישהו קראתי רשומה שהיתה פתוחה אצלי בדפדפן ומפעם לפעם יש לי כל כך הרבה דברים פתוחים שאני מחליטה שדי, צריך לקרוא קצת ולסגור דפים. וגם קראתי את הרשומה בבלוג הבית שהודיעה על יום ההולדת של תפוז. (יומולדת שמח, תפוז יקר! בן חמש עשרה? יו, אני שמחה שאני לא אמא שלך…) אבל חוץ מזה לא הגעתי לכאן. הייתי (בין השאר) עסוקה עם הבלוג שלי באנגלית, וגם בגוגל פלוס, שם אני מוצאת הזדמנויות גם לשיחות שטותיות וכיפיות וגם לדיונים מעמיקים ואינטליגנטיים (שגם זה כיף), אבל כל כך קל להיסחף ולבלות שעות שם…
אז זהו, לפני שאסחף במשהו אחר אני הולכת לדלות את הרשומה הבלתי גמורה ההיא מארגז הטיוטות, לעשות פוּ ולהעיף את האבק, ולסיים אותה.
ובינתיים אני מאחלת שבת שלום לכל מיליוני קוראיי :-)
מירב מקלפת תפוזים 