הבלוגרית שהגעתם אליה איננה מחוברת

ייפה ויש לי שמונים אלף דברים לעשות לפני הטיסה.

כן, ביום רביעי הקרוב יש לי דייט עם מטוס אל על. כבר שנתיים מאז הביקור האחרון, הגעגועים קשים, וחוצמזה לחברה קרובה נולד תינוק ואני לא מסתפקת בתמונות שהיא שמה בפייסבוק. ואני יודעת שבמונחים ישראליים לא חם כרגע, אבל יחסית למה שיש לנו כאן… (אתמול בערב אפילו ירד טיפה שלג וצבע את הדשא של השכנה בלבן.) (למה של השכנה ולא שלנו? כי לנו אין דשא. אצלנו יש רק שיחים ופרחים.)

אז זהו. המוני דברים לביצוע לפני שנוסעים, כולל דברים שלא קשורים בכלל לנסיעה אלא פשוט זה הזמן שבו הם צריכים להתבצע – פברואר זה הזמן שבו אני צריכה לעשות טסט לאוטו, לחדש ביטוח, וכל מיני דברים כיפיים כאלה. אבל זהו, ענייני האוטו בוצעו, יש כרטיסי טיסה וביטוח נסיעות, יש מקום ללון בארץ – רק כוח אין… ועדיין יש כל מיני דברים קטנים שצריכים לקרות בין עכשיו לבין יום רביעי.

אני מקווה להיות מקוונת גם כשאני בארץ, אבל לא יודעת בטוח, ומן הסתם גם לא יהיה לי המון זמן פנוי. ביקורי מולדת הם תמיד קצרים מדי ואף פעם אין זמן לראות את כל האנשים שהייתי רוצה, ו/או לבלות מספיק זמן עם האנשים שאני כן מצליחה לפגוש. ואני לא מסוגלת להיות עם אנשים כל הזמן, זה פשוט מתיש אותי ואם אני מגזימה אני מגיעה למצב שאני לא מסוגלת לתקשר בכלל. את הקטע של המופנמות לקח לי זמן ללמוד, וחלק מזה למדתי בדרך הקשה, כשביליתי יותר מדי זמן עם בני אדם (אפילו שהם בני אדם נחמדים שאני אוהבת) והגעתי למצב שחברה דיברה אלי ולא יכולתי לשאת את זה, במצבים כאלה המוח שלי פשוט עובר למצב שביתה עד שאני נותנת לו קצת שקט.

אז אם לא יוצא לי לקשקש כאן בכמה שבועות הקרובים, תדעו למה – אני פשוט אהיה עסוקה באכילת רוגלך (ואזני המן! איזה כיף!) ובזלילת שמש ישראלית.