אמא שלי אמרה משהו על זה שטוב שאין לנו חתול או כלב כך שלא היינו צריכים לדאוג שמישהו יטפל בהם בהיעדרנו. כן, אמרתי, רק לעציצים היינו צריכים לדאוג, אבל זה בסדר, השכנה תשקה אותם בשבילנו. מה פתאום, תמהה אמי, הרי יש באנגליה מספיק גשם. כן, אבל אלה לא צמחים בגינה, הם בעציצים. כן, אומרת אמא שלי, אבל הגשם מגיע גם לחלון, לא?
לקח כמה דקות של השיחה המוזרה הזאת עד שגיליתי מה מקור אי ההבנה: כאן בארץ, עציצים יושבים מחוץ לחלון. באנגליה הם היו מתים מקור.
ואם כבר הזכרתי קור, אז… אתם מוכנים להסביר לי מה זאת קבלת הפנים הזאת? אתם חושבים שבשביל זה באתי לביקור מולדת, בשביל לקפוא? כל כך לא הבאתי את הבגדים הנכונים בשביל מזג האוויר הזה…
אני שומעת את קוראיי אומרים לעצמם: מה היא מקטרת, היא הרי רגילה כבר לקור… אז זהו, שלא. אני רגילה לקור בחוץ, אני רגילה שצריך ללבוש מעיל כשיוצאים, אבל אני לא רגילה לקור כזה בתוך הבית – כן, יש פה בדירה מיזוג אבל זה מחמם חדר ספציפי, כך שברגע שאתה קם והולך לחדר אחר אתה קופא. שלא לדבר על הדקה הארוכה שבה עומדים ערומים במקלחת ומחכים שהמים יתחממו. בבית באנגליה יש לי הסקה מרכזית שמחממת את כל הבית בבת אחת, ויש לי מקלחת חשמלית שנותנת לי מים חמים מייד.
אבל חוץ מזה, יופי של דירה, במיקום טוב – קרוב לכביש ראשי, חנויות, אוטובוסים, אפילו סופר. את חוויית הביקור שלנו במגה ביום חמישי בערב אני לא חושבת שנשכח במהירה… כן, יום חמישי בערב. האחיינית שלי ניסתה להזהיר אותי שיום חמישי בערב זה כמו שהיה פעם יום שישי בצהריים, אבל מה לעשות, נחתנו ביום רביעי בלילה, לא היה סיכוי שאקום מוקדם למחרת, עד שהיינו מוכנים לצאת לסופר היה שבע בערב. לעשות קניות בסופר ישראלי עמוס ורועש תוך שאני צריכה לתרגם הכל לבעלי ולנסות לפענח בעצמי את מהותם של כל מיני מוצרים (כי אני לא מעודכנת) ולפלס דרך עם עגלה בין ההמונים וכל זה תוך שאני נהיית מודעת יותר ויותר לזה שאנחנו מתברברים נורא לאט ותיכף יסגרו… לא כיף, אבל שרדנו את זה… (וגיליתי שיש בי עדיין מספיק אופי ישראלי כדי שאוכל להביא צעקה מקצה אחד לקצה השני של הסופר כשבעלי פתאום הלך לטייל בדיוק כשהייתי צריכה שיעזור לי לארוז בקופה.)
אה, וכן, יש בדירה חיבור אינטרנט, כפי שאתם רואים :)
מירב מקלפת תפוזים 